אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Hell is where I meet my friends

מהמקומות הנמוכים ביותר בחיים מגיעות ההזדמנויות המשמעותיות ביותר. לפעמים צריך להיות עטופים בחושך לפני שאפשר לראות את האור.
בשבילי זה המקום להיות אני, להתחבר אל עצמי ולשתף מחשבות, רצונות, פנטזיות ותחושות...
אני לא מפחד יותר להיות מי שאני והעולם יכול ללכת לעזאזל P:
אבל, אם אתם רוצים בכל זאת להיות שותפים לתהליך ולמסע שלי, יש מקום לכולם
רק אל תגידו שלא הזהרתי, המסע הזה יהיה ארוך, קשה ומלא תהפוכות, לא כולם ישרדו אותו.. אבל אני אגיע לפסגה לבד או ביחד.
ועד אז?
עד אז נראה.. כנראה שיהיו בעיקר פוסטים על קינק חסר בושה, פנטזיות שלא הולכות להתממש ומלא אבל מלא ערום!
לפני 8 חודשים. יום חמישי, 19 ביוני 2025 בשעה 3:28

אני לא יודע למה אני מרגיש ככה... 

אולי זה בגלל כל מה שאמרת בתקופה האחרונה? אולי זה בגלל שאני כבר מפחד להיפגע? 

מבחוץ הכל נראה תקין, שיחות, צחוקים, בדיחות... אבל זה ברור שמשהו לא תקין, שמשהו שונה... 

 

איבדנו את התשוקה שלנו, האהבה אמנם קיימת ועוד נמצאת שם.. אבל אני חושב שלא התגברנו עדיין על הבגידה.. 

אמרת שזה הרגיש אחרת, אמרת שאת לא יודעת למה אצלנו זה כבר לא מרגיש כמו פעם... 

ואני תוהה... 

את לא יודעת אם נוכל להחזיר את התשוקה, את לא יודעת אם יש טעם אפילו לנסות.. אבל את לא רוצה לפרק, לא רוצה לוותר על השנים שלנו ביחד. 

 

אני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע מה אני מרגיש, אני לא יודע אם אני בכלל מרגיש... 

 

מקווה שתצליחי להחליט עם עצמך... 

 

מקווה שנחזור אבל גם יודע שזה כרגע לא נראה מאוד סביר... 

 

 

 

 

 

 

סתם גיבובים חסרי מטרה... 


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י