7:30 בבוקר... זה הזמן הכי טוב שיכולתם למצוא בשביל לעשות שיחת יחסינו לאן...
לפעמים זה מרגיש שיש כלכך הרבה אטימות, חוסר הבנה וחוסר אמפטיה שזה פשוט בלתי נתפס...
אני לא מבין איך אתה מצפה ממני להתנהג כאילו הכל כרגיל, לנתק את עצמי מהרגשות שלי, מהמחשבות שלי, ממה שעובר עלי ופשוט להתנהג כאילו הכל בסדר...
במשך שנה פחות או יותר אני זועק אלייך.. במשך שנה אני מבקש ממך שתראה אותי!!! את האדם שמאחורי המשרה..
זה ברור שאני לא מצליח לתפקד.. ואני באמת לא יודע איך לתקן את זה כרגע.. אני מנסה...
אני חייב לשמור על העבודה שלי, אני חייב להראות שאני מסוגל ומתאים.. אבל הכל פשוט יותר מידי קשה כרגע ואני לא יודע איך לעשות את זה...
ועכשיו? מפלס הלחץ רק עולה... אני לא רוצה אפילו לחשוב מה יקרה אם אני אהיה בלי עבודה..
איך הגעתי למצב הזה? איך אני אמור לצאת ממנו? איך יכול להיות שהיא זאת ששוברת, שהורסת, שמפרקת... אבלב אני זה שנשאר בלי כלום? איך יכול להיות שהיא מקבלת הכל ולי לא נשאר כלום?
לא!! אסור לחשוב ככה... אסור לי לתת לדברים להשפיע עלי! אני צריך להישאר חיובי, אני יודע שאני מסוגל ושדברים יסתדרו!
בנתיים..
1. יש לי חברים שתומכים בי.
2. יש לי קהילה סביבי.
3. אני מוקף באנשים שאוהבים אותי.
4. השמש עדיין זורחת בבוקר.
5. אני יכול להיות יותר
6. יש לי יכולות
7. אני אוהב את הילד שלי
8. אני אהיה מסוגל
9. יש לי כוחות שאין לאחרים
10. אני אצליח
והיום?
היום נתקדם בצעדים קטנים.. היום אני אעשה את זה לאט, אבל טוב יותר, אני אבנה לעצמי שגרה טובה יותר... אני אתעלם מרעשי הרקע ואצליח להתקדם.
כי אני ראוי. ראוי להכל.