אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Hell is where I meet my friends

מהמקומות הנמוכים ביותר בחיים מגיעות ההזדמנויות המשמעותיות ביותר. לפעמים צריך להיות עטופים בחושך לפני שאפשר לראות את האור.
בשבילי זה המקום להיות אני, להתחבר אל עצמי ולשתף מחשבות, רצונות, פנטזיות ותחושות...
אני לא מפחד יותר להיות מי שאני והעולם יכול ללכת לעזאזל P:
אבל, אם אתם רוצים בכל זאת להיות שותפים לתהליך ולמסע שלי, יש מקום לכולם
רק אל תגידו שלא הזהרתי, המסע הזה יהיה ארוך, קשה ומלא תהפוכות, לא כולם ישרדו אותו.. אבל אני אגיע לפסגה לבד או ביחד.
ועד אז?
עד אז נראה.. כנראה שיהיו בעיקר פוסטים על קינק חסר בושה, פנטזיות שלא הולכות להתממש ומלא אבל מלא ערום!
לפני 4 חודשים. יום שלישי, 28 באוקטובר 2025 בשעה 3:18

דברים הם מוזרים... הכל משונה... 

אני לא כלכך יודע מה אני מרגיש, אז אני חושב שהיום אני אכתוב קצת פחות..

מצד אחד אני מרגיש חרדה קיומית, חוסר וודאות, פחד, פאניקה, כאב... 

מצד שני, אני יודע שזה זמני, אני יודע שאלה רק תחושות והן יעברו, אני פונה לטיפול שאני צריך ומקבל חלק מהמעטפת שאני זקוק לה..

 

בסופו של דבר אני מנסה להסתכל על החיובי גם שזה נורא קשה והכל נראה שחור... 

 

יש לי מספר דברים להודות עליהם בכל זאת - 
1. הילד שלי, שהוא מקסים בכל צורה אפשרית
2. ההורים שלי שתומכים בי
3. החברים שסביבי ועוזרים לי 
4. הספורט ששומר לי על השפיות
5. אפילו על העבודה שבערך מצליחה לקבל את מה שעובר עלי... 

בטח יהיו עוד כמה דברים ששחכתי.. אבל לא נורא... 
כרגע? כרגע מה שחשוב זה רק לחפש את האור בקצה המנהרה.. 

 

 


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י