שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אם רק יכולתי לצעוק ושכולם יקשיבו

משתף במחשבות רציניות או פחות רציניות. שטויות וכאבים עמוקים
לפני 7 שנים. 22 במרץ 2017 בשעה 22:19

הפעם אני אשמח לפרוק משהו על הלימודים..  

סמסטר ראשון.  אימת כל חי..  כמה סיפורים וצ'זבטים כבר שמעתי על המסמר הראשון בלימודים ועוד במוסד כלכך נחשב וכמובן..  בגלל שזה הנדסה אז קשה ובמבחנים יש מלחמת עולם ולאף אחד לא אכפת וכו וכו...  

לאורך כל חיי לטוב ולרע הייתי טיפה מעל הממוצע.  בעוד שחברי הקרובים גרדו את השמיים וזכו בהצטיינות אקדמית אחת אחרי השניה בכל תחומי החיים..  אני נשארתי מאחור..  

כמובן שחברי לא רואים בזה דבר פסול אך קשה תמיד להיות זנב לאריות..  

הפעם זו הייתה צריכה להיות השנה שלי! 

כמו המשפט המפורסם ממבצע סבתא.  אתה מתחיל הכי חזק ולאט לאט מגביר..  מבחן אחרי מבחן הבלתי אפשרי הלך ונהיה אפשרי.  

ציונים כמו שלא ראיתי מעולם התחילו להיערם ופתאום מגרדים את השמיים.......  כלכך קרוב לחלל שהנפילה..  היא הדבר הכי כואב שרק אפשר לדמיין.  

וכך אחרי שהייתי רגע מתהילה אני מסיים את הסמסטר הראשון עם הראש בין הידיים ונשאר עם המחמאות בדיוק כמו קבוצת כדורגל שסיימה קמפיין חסר תקדים רק כדי לסיים במקום השני. 

רק שבמקרה של כדורגל מדובר על קבוצה שיכולה להתמודד ביחד..  לעומת זאת בג'ונגל האקדמי אתה מנצח או שאתה מת..  וכרגע..  אמנם אפשר להגיד שניצחתי אבל מבפנים אני מרגיש כמו מת..  

לא אכפת לי כבר מה יגידו או מה יחשבו ואני לא אתן למישהו אחר להחליט בשבילי אם אני חכם אן טיפש או כל דבר אחר...  

אבל יש רגעים שבהם גם חיבוק אוהב של אמא ותפיחה על השכם לא יעזור לאחות את השברים.  

אלה מסוג הימים בהם הכאב רק מתעצם מעצם היותי לבד...  

אם רק הייתה לי בת זוג שיכלה לנחם, ללטף ולאהוב (אבל גם לסטור כשצריך וחשוב שתדע גם להטריף) 

אין לי יותר מילים לתאר את שעובר עלי...  וגם עם אף אחד לא יקרא את הבלוז הזה לעולם ולא יגיב עליו..  אני יודע שמישהו מקשיב לי ואני מאמין שדרך העבודה הקשה שלי והרצון לנפץ את תקרת הזכוכית שלי אני אצליח להיות שם! ולגעת שוב, אם רק לרגע..  בשמיים הגבוהים 

ArchAngel​(שולטת) - בסמסטר הראשון שלי אני בכיתי כי גליתי שאני שלא משנה כמה אני אתאמץ, את הרשיון לעסוק בפסיכולוגיה אני לא אקבל. או אולי אקבל אם אעבור ודעת חריגים. זה פשוט לא שווה, להשקיע 10 שנים בשביל שאולי יגידו לי "לא".
ידעתי שהדרך תהיה קשה, הייתי מוכנה להילחם בכל הסטודנטים מסביבי בשביל לקבל את הזכות להיות מבין ה- 8 בכל אוניברסיטה שישבו בכיתה של התואר השני הקליני, כי אני בטוחה ביכולות שלי לטפל, אני הצלחתי לעזור לכל הרבה אנשים בכל מסגרת שהייתי בה, אני פשוט מתאימה לשם! ואז גליתי את הבשורה הזו, בגלל נכות שלא בחרתי נדפקתי.
ואז, ממש תוך כדי הדמעות, גליתי שאני יכולה לעשות הסבה לעבודה סוציאלית, ושזה גם יהיה משתלם לי מבחינות שונות.
אז הלכתי על אפיק מעבר (כן, אני לומדת באו"פ, אין תעודת בגרות) וחשבתי שאני אצליח במקצועות שדורשים שם, שאני צריכה לקבל במומצע 90. כמו בחוק מרפי קבלתי ציונים טובים הסמסטר במקצועות שהם לא חובה (סתם בשביל שיהיה לי פטור מהקורסים), ומה שחובה... ובכן, סטטיסטיקה דחיתי למועד ב' כי בכלל לא ידעתי את החומר ולא נגשתי למבחן. בסוציולוגיה, נגשתי והגשתי טופס ריק כי פשוט לא הבנתי כלום, זה לא התחום שלי פשוט, זה שונה מפסיכולוגיה ושוב מרפי הבן זונה- דווקא כל החומר שהבנתי לא הופיע בטופס.
עכשיו יהיו לי מועדי ב', בסטטיסטיקה עדיין אין לי מושג איך לקלוט את החומר, בסוציולוגיה אני מקווה שיהיה בסדר. אבל אני לא חושבת שאני אקבל ממוצע מספיק.
אז מה גליתי עכשיו? שבסה"כ חסרים לי 3 מקצועות בשביל בגרות מלאה (במה שעשית עד כה, יש לי ציונים טובים) ואז פסיכומטרי, וזה הכל. אז אני משנה נתיב לזה, ואז את התואר אני אתחיל מחדש בגיל 23, לא נורא, העיקר שאני מצאתי דרך להגיע לשם.
המסר שאני מנסה להעביר בסיפור הזה, שלפעמים החלומות שלנו לא יתגשמו כמו שאנחנו רוצים ובנתיב שחשבנו עליו ,הם לא ילכו בהכרח בקו ברור של "תשקיע- תגיע". לפעמים אנחנו נצטרך לשנות נתיבים באמצע, אפילו ללכת בהם אחורה, ולפעמים אפילו לקחת הפסקה רגעית מכל המסע ולעמוד במקום בשביל להסתכל על כל האפשרויות.
זה לא אומר שמישהו חכם, או טיפש או מה שזה לא יהיה. זה אומר שהנתיב שהוא לקח בשביל להגיע ליעד שלו הוא לא עבורו, ואולי הוא צריך לשקול אופציות נוספות.
לפני 7 שנים
Corgi KOG​(נשלט){Queen Sky} - תודה על האמפטיה:) . אני אכין מחשב מסלול מחדש אבל אני כלכך אוהב את המקצוע הזה שאני כרגע פשוט ממשיך לסמסטר הבא בתקווה לעתיד טוב
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י