מילים שמנסות לגעת...בנשמה

שמחת אותי יקירי שאתה  בסדר. בורכתי בקולך וכולך, חג שמח ומאושר לכולם. 

עם תחושות בטן לא מתווכחים. לעולם לא מטעות. 

האם אתה מאושר, האם אתה מרגיש את הנשימה הקצובה הזו בגופך שמחווה אותך לאורכו של יום?  האם אתה מאושר מכל אותן נגיעות בחייך?  האם אתה מאושר להכיל את הדרך שבחרת שנוגדת ניגוד מוחלט לאתה עצמך?  האם הזרמים שאתה חש בכל יום שעובר נותנים לך את המוחה שביקשת?  האם כשאתה אומר שאתה מאושר אתה באמת ובתמים מתכוון לזה או זה למראית עין, למראית הדג'וו. ומהו אושר בכלל?  אני, אני מאושרת בדרכי, בנגיעות הפשוטות שהחיים מעניקים לי. רגעים קטנים של חוויות. אסופה של חיוכים בכל הבליל הזה שנקרא קיום. אני מאושרת לתת לעצמי להיות מאושרת. האם אתה מאושר?......

כח המשיכה פועל נגדי, לטובתי. משיכה כזו שארגיש מרחפת, מזוגגת עיניים ונפעמת. כח משיכה מפעים ומעצים את כל העולמות שיצרתי בתוכי. כח משיכה ללא הפסקה, שינה. עיניים פקוחות לרווחה ועייפות מתשוקה. כח משיכה שיעלים חששות ופחדים, שיעלים ויאלים מילים מיותרות. כח משיכה שיטלטל את כל צפונות ליבי במן רעב ללא שובע. כח משיכה שכולו צבוע בצבעים חזקים שמטשטשים את האפור של ענניי הסערה. כח, המון כח יש למשיכה והמון משיכה יש לכח של הלב. 

סופש מופלא היה לי, לנו. הכל מהכל כמעט. עיסוי גוף בשוקלד חם, פונדו שוקולד, גבינות ויין, בית מלון מפנק, מסעדה מפוארת ואוכל נפלא, מופע של זמר מקסים, החלפת מיצים, ארוחת בוקר קסומה, מפגש עם חברים מדהימים, ושוב עיסוי. והכל ובזכותו, ובזכותי ובעיקר בזכותו היה מושלם. ככה חוגגים יומולדת כהילכתה. מתכננת את השנה הבאה. ובנתיים ועד אז... יש עוד מלאן דברים בדרך. תודה לך יקירי על תשומת הלב, על הנתינה ועל היותך חבר כזה מיוחד שלי. 

לקום בבוקר לתחושה שהחיים מחייכים אליי אפילו לרגע אחד בודד. לדעת שזה אולי כל מה שאני צריכה ברגע זה. להסתכל על מה שיש ולהבין שלמרות תודעתית אני זקוקה, צריכה, כמהה להרבה והמון יותר מזה, אני חיה במן שלום והשלמה עם הרגעים הקטנים והמיוחדים של החיים. מתרגלת את הלכה למעשה, ולא, לפעמים זה לא פשוט לפעמים לפעמים זה מעציב ומבלבל לחיות את הרגע ולא את זה שלאחריו, מן תחושה של תלישות כזו, מן רגע של תהייה למה ואז.. אני שואפת נושמת, נושמת שואפת, מתאפסת במן איזון של השלמה רגעית, צועדת בצעדים קטנים ומדודים לעבר הרגעים המיוחדים הבאים שישלימו לי את הפזאל לתמונה אחת מתוך אוסף התמונות בחלומי. 

היום זה היום. שלי ורק שלי. חוגגת יומולדת. אז.. מזל טוב לי. מאחלת לי שנים של נגיעות בחיים. מאחלת לי להיות טובה לאחר ובעיקר לעצמי. מאחלת לי שאקשיב לנפשי כמו שאני מקשיבה לליבי....לא כל כך יפה, ולא בת 16 אבל יודעת משהו על העולם הזה... הולכת לחגוג... 

כשהגוש חונק בגרון ועוד רגע ממש הדמעות תזלוג להן באין מפריע, ידו מושטת אליי ומצמידה את ידי בידו באמירה מאד נקודתית וחזקה: תוציאי את כל הכאב, העצב, החולשה החוצה. מתוך נימיי הנפש, מתוך נקבוביות גופך. מרגישה את האחיזה הזו הבטוחה, המרגיעה שנותנת לי להבין שאני עטופה, מוגנת. ולהתפוגג זו לא פונקציה מבחינתו, ההפך, להשאר, כאן ועכשיו, להמשיך לנוע ולהביט קדימה אל עבר המחר. ואני נותנת לעצמי את הפריוילגיה  הזו לנוח מעט ולדעת שהדרך לשם לקשת ההיא שמחכה לי מעבר לפינה מתקצרת בזכות היכולת שלו להיות איתי במסע.והוא שומר עליי, שומר על פסיעותיי המדודות בדרך לאי שם...... עולם. 

חולמת אני.... שיעשה כל מה שאני רוצה. חולמת.

ככה זה שהגוף, הנפש והראש מסונכרנים להם. חוזרת לחייך את עצמי.