לפני 3 שנים. 28 בדצמבר 2020 בשעה 19:56
לפעמים כשכל הדרכים חסומות והמעברים אינם עבירים, הדרך היחידה לגעת זה ההרגע המוחשי כל כך של זכרון יום האתמול. נוצרת ואוצרת רגעים... בתוכי. ומחר... יום חדש בפתח.
לפעמים כשכל הדרכים חסומות והמעברים אינם עבירים, הדרך היחידה לגעת זה ההרגע המוחשי כל כך של זכרון יום האתמול. נוצרת ואוצרת רגעים... בתוכי. ומחר... יום חדש בפתח.