מילים שמנסות לגעת...בנשמה

איך לכל השדים והרוחות הצפוניות

אני אמורה לחלק את דאגותיי בין השניים

אחד כבר שם

השני מתגייס לו עוד שבוע

ולפתע הקן האינטימי והחם שלנו מתרוקן לו

ואיתו כל החברים שבדרך

שגם הם מתגייסים להם עוד שבוע

לא הפחד מהלבד מרתיע אותי

הדאגה להם

הגאות והשפל שהם חווים חוו ויחוו

והאין חיבוק שאולי יהייה קשה בדרך הפתלתלה הזו

שכל אחד עובר

ואני פה והם שם

ואין את החיבוק העוטף הזה החם

של אמא 

ואין להתלונן שקשה ואולי לא נעים

כי המסגרת הזו מכוונת אותם להיות אחד בשביל כולם

ובעצם להתמודד לבד 

אז איך מחלקים את הדאגה הזו

מתיי שוב אפשר להתחיל לנשום

להרגע

ולהגיד :הם שם בידיים הכי טובות שיש

נמצאים בתוך המסגרת הזו שתחנך אותם

להיות אלה שנושאים את הדגל

נמצאים אי שם בצבא הכי טוב בעולם

ובכל זאת

דאגה של אמא

כדאגה של אבא

לעולם קיימת