באמצע החיים
שהכל צריך להיות כזה פשוט ושקט
אני מוצאת את עצמי תוהה
איפה השקט הזה שהבטיחו לי
על מה הם מדברים
המרוץ הזה של החיים
התובעני והטובעני
וכשמלחמות כבר לא קורות בקיץ
ואפילו לנו אין זמן בשביל לנשום
הבטחות לחוד ומציאות לחוד
ואומרים לי בעבודתי , בתוקף תפקידי
שאני צריכה להיות בוטה, אגרסיבית, וכן להנחית פקודות ממעל
ואני שואלת את עצמי
האם זו אני
הכח שלי הוא בשקט
הדברים נעשים כשאני מביטה, מדברת בגובה העיניים
ודורשת את שלי בשקט
במן סערת השלווה
ככה חונכתי לי
זו אני מבפנים
ולא צריכה את כל המהומה על לא מאומה כדיי שדבריי יובנו להם
כדיי שידעו בדיוק למה התכוונה המשוררת בעיניין הזה
באמצע החיים
מסתכלת לתוך עצמי ושואלת
אהייה או זה רק חלום
או אולי זה עירבוב של כל המרכיבים גם יחד
מישהו חכם אמר לי
בנגיעה שלך הכל כך ממוקדת
במבט שלך הכל כך חודר
את מצליחה להניע, להפנט,
לגעת לא לגעת בבפנים
מתוך הבנה עמוקה
שלך
בדרכך
השמורה רק לך
ככה
באמצע החיים
מהרהרת לי.