היום נפגשתי איתה
עם חברתי הטובה מכל
זו שעוד משחר ילדותיינו
מכירות אחת את השנייה
והיא , בשיא שלוותה
מספרת לי שקראה את הספר המדובר ההוא
"50 גוונים של אפור"
ואני שואלת :"נהנת לקרוא אותו?"
והיא חושבת וחושבת ועונה: "מוזר"
ואני שואלת ומקשה עלייה: "מה מוזר בו?"
והיא בדרכה עונה: "כל עיניין הסאדו מאזו הזה, לא ידעתי שיש דבר כזה בכלל"
וממשיכה: "ספאנקים, קשירות ועוד ועוד ועוד"
ואני ממשיכה בשלי: "התחברת לזה? זה עשה לך משהו?"
והיא מביטה עליי במין מבט כזה של פרווה ואומרת: "ממש לא מתחברת, כל כך לא אני,ואמרו לי שיש שלושה ספרים כאלה, טרילוגיה ואני חושבת שהבנתי על מה מדובר והספיק לי בהחלט ואפילו מאד!"
אמרה בנחרצות.
ואז היא שואלת אותי: " תגידי שמעת על כל העיניין הסאדו הזה?"
ואני בנונשלנטיות עונה:" שמעתי" ובזה נגמר הדיון הלא מאד מעמיק
אז נשאלת השאלה, אם היא חברתי הטובה מכל, חברה של הלב והנפש למה בעצם לא סיפרתי לה על העיניין הזה, למה לא שיתפתי אותה שאני בתוך זה, חלק מזה?
כי
כי פעם לפניי כמה שנים נתתי לה לקרוא סיפור ארוטי שכתבתי ותגובתה הייתה שזה יותר מידיי בשבילה, בשביל הפולניותה שלה
ומה אני רוצה מחייה.
אז העדפתי לשמור את כל ה"ספאנקים" ,ה"קשירות" , ה"ההצלפות" וכל האביזורייס לעצמי
חברתי היקרה אוהבת אותך ונילית פולניה איך שאת, מי שאת, כי חברה מיוחדת שלי בעולם
שתדעי
(והיא לא תקרא זאת מהנסיבות הידועות והכתובות)
חייכה אותי זאתי:-)
