מילים שמנסות לגעת...בנשמה

כבר שנים שאני עטופה בה. שנים שיש ביננו איזו הסכמה בשתיקה לא להפריע אחת לשנייה. יש פעמים שאני מסתתרת מאחורייה כאילו הייתי משחקת מחבואים, מי תמצא את מי ראשונה. יש לפעמים שאני נאבקת בה, דוחפת אותה ממני כמנסה להעלים אותה לעד. ויש לפעמים שאני זקוקה לה עד מאד לשמירת השפיות ולחיבוק העז שלה, סוג של הגנה. אוהבת ולא סובלת אותה. זו המגננה שלי, המיגרנה שלי. לפעמים כדור אקמול עוזר ולפעמים מרגישה מספיק חזקה להתמודד. אז עטופה במגננה, מגננות, עולות ויורדות, נפתחות ונסגרות. יום אחד זה יקרה, משהו בי ישתנה...