הצעות לשם תתקבלנה בברכה

אני כותבת אליכם לפני שהבטריה תתרוקן לגמרי ותהפוך לעוד כלי אין בו חפץ על פני האי הזה.

החלטתי לשנות.
החלטתי לשנות. קמתי ועשיתי מעשה.
לא נתתי להיסוסים שלי להפריע לי, לא לשאלות החטטניות של הורי: "איך תסתדרי בלי התנאים להם הורגלת?"
לא לאמירות הנחרצות של בן זוגי: "אם אינך חוזרת תוך חודש, את לא תמצאי אותי בשובך".
תשובתי הנחרצת, כי איני מתכוונת לחזור יותר, נתקלה בחיוך מגחך.
הסרתי מעלי כמו טפלון חדש את רגשות האשם שניסו לטעת בי: "מה? ככה את מפקירה את הילדים? איזו מין אמא את?
אחר כך אל תתפלאי אלו פראי אדם יצאו מהם".

הרי רציתי שינוי. יחלתי לשינוי. גם נתנו לי בעיטה הולמת - פוטרתי.
ובמקרה, ממש במקרה זכיתי בלוטו, סכום קטן אמנם, אבל כזה שנתן לי תחושה של כוח.
חיפשתי באינטרנט אי לא מיושב, נטול חיות טרף, מועשר בפרי דימיון, כזה שאוכל להיות בו אני לגמרי, עירומה ונינוחה עם עירומי,
נטולת ביקורת עצמית על מראי או על כישורי שאינם באים לידי ביטוי, מתנהלת במקצב הנוח לי,
לא נדרשת לקלוט מידע חדש כל הזמן כל הזמן, לומדת מחדש את סדרי הטבע והיקום מתוך התבוננות,
מתוך שמיעה לא מופרעת ברעש יציר אדם;
רק על דבר אחד התקשיתי לוותר. על ספרים. לקחתי איתי הרבה. אשנן אותם ברבות הימים בעל פה.
שילמתי מראש עבור הצנחה של ספרים נוספים בעוד שנה. זה היה כרוך בהרבה כאב ראש, אבל עכשיו ראשי רגוע.
מכל הטרדות. מכל המחשבות, מכל הרעש שהיה בו כל הזמן.

רציתי שינוי. קיבלתי שינוי. אני מתענגת על שינוי.
אני לומדת את האי. חוקרת כמו ילדה קטנה המגלה את העולם.
בשקוע השמש, אני מתארגנת לשינה ונרדמת מייד.
אינני נותנת לקשיים להפריע לי. להתקלח, אני טובלת במי פלג קטן. נכון, קר לי בלילה, אבל אסתדר.
מזון? הפכתי צמחונית בעל כורחי. המחשבה על לצוד או לטפל בבשר נא מדמם, צמררה אותי כל כך שויתרתי.
אני קלה יותר. בגופי, בנפשי, במחשבותי.
שוב איני מרגישה בעקיצות. יתכן שגופי התחסן.
לפעמים חסר לי קול אדם, אז אני נותנת את קולי בשיר ואיש אינו מעיר לי עד כמה אני מזייפת.
גבר? גברים? לפעמים אני חסרה אותם, אך הדמיון והיד, בעצם גם חלוק הנחל העבה המוארך והמוחלק בידי הטבע משמשים יפה.

רציתי שינוי.
עשיתי שינוי.
לשם שינוי - אני חיה!

******
******

האמנם?
האמנם הייתי מסוגלת כל כך בקלות (יחסית) לעשות שינויים בחיי?
אינני חושבת.
אני לא אוהבת שינויים. אני חוששת מפני שינויים. השינוי פירושו מקום לא נודע.
גם אם רואים את כל המתווה החדש, איני סומכת על עצמי שאסתגל אליו.
המזל שלי בגלגל המזלות הינו מזל אדמה, שאינו אוהב שינויים.
אבל לא אהבתי כאלה, עוד בטרם ידעתי שאני משתייכת לאחד המזלות.

מדוע שינוי כל כך מפחיד אותי?
האם מה שיש לי עכשיו כל כך נוח?
האם אני מרוצה ממה שאני? במה שאני עושה? בהחלטות שלי? מהדרך בה אני הולכת?
התשובה שלי היא לא.
מדברים פעמים רבות על "לצאת מאיזור הנוחות". מדוע זה קשה כל כך?
האם זה כמו לשבת על זרי הדפנה? להתבשם בריח הנצחון ולא לשאוף לעבוד על מנת להגיע לנצחון הבא?
האם זה דבר שמאפיין רק מי שאין בו יצר כיבוש? יצר תחרותי?
האם זה מאפיין רק אותי?

נזכרתי פתאום בספרון ילדים המוזכר בסרט "הזדמנות שניה", על פרדיננד הפר (איזו אסוציאציה:)) שכל מבוקשו היה לרעות בשלווה באחו;
או בבדיחה על מה הדבר המעניין ביותר שקורה בשבדיה, או באחת ממדינות סקנדינביה האחרות: כששפן נכנס לערוגת הגינה ומתחיל לכרסם את תוצרי הגינה.
אז כן, אני מחפשת את השקט. שקט שמקורו (בהעדר אטמי אוזניים :)) בבטחון שבוודאות, בד"כ.
יש רק תחום אחד, בו אני זקוקה לרעש, לרטט, לריגוש, לשינוי, להפתעה (עד גבול מסויים).

האם אני יכולה להסביר את חוסר הרצון בשינוי, כנובע מרצון בשליטה? שמה שמוכר, מה שהיה הוא שיהיה ולכן אני יודעת מה יוליד מה,
איזו אמירה או עשייה תניב איזו תוצאה.

מעניין, רציתי לכתוב על שינויים קצת אחרת.
רציתי לדבר על ההבדל בתגובה לשינוי שאדם בוחר לעשות בעצמו לבין התגובה לשינוי במקרה בו אדם נאלץ בעל כורחו לעבור תהליך של שינוי.
נראה לי , אם כך, שבפעם אחרת, אדרש שוב לנושא השינויים וההסתגלות אליהם. (למורת רוחם של קוראי המועטים שחרפו נפשם באומץ עד השורה הזו ;-).

*****
*****
הדברים נכתבו לפני חודשים ספורים.
אני צריכה לשוב ולחשוב עליהם.
יתכן מאד שהסיפור בהתחלה יופיע מחדש בנופך שונה, מתאים יותר לרוח אתר זה.

נכון שאם המזגן שלכם לא יעיל או אפילו לא בנמצא, אי אפשר לקרוא אותי בכלל? :)