הצעות לשם תתקבלנה בברכה

אגו וגאווה חד המה?

כלומר, אם יש בי אגו, זה אומר שזו גאווה, שאני גאה?

האם קיומה של גאווה, מעיד בהכרח על אגו מפותח?

מה מעיד על קיומו של אגו?

עצם המחשבה על עצמי - לפני כל מימוש - די בה כדי להעיד על קיומו?

אם אני חושבת על הרצונות שלי, הצרכים שבי לפני כל דבר אחר, אבל אחר כך בפועל, אני ממלאה בראש וראשונה צרכים של אחרים - אני עדיין אגואיסטית?

איך מניחים לאגו בצד באופן משכנע?

האם רק פעולה תעיד על הנחתו בצד או אפילו ויתור עליו או שגם במילים ניתן להוכיח זאת?

האם אני שואלת את עצמי את השאלות הנכונות?

אני יודעת מה אני חשה. כך אני סבורה.

כשעובר זמן רב מאז הפעם האחרונה בה הנחתי לעצמי להיות למטה, בוכיה, נלעגת או מגוחכת למראה,

קשה לי לאפשר למישהו להביא אותי לשם שנית. בעצם קשה לי להניח בצד את האגו שלי. לא?

יש לי סלט בראש.