פעם, לפני שנים, באישון לילה ואולי באשמורת שלישית (כן, השיחות המיוחדות ביותר שניהלתי, גלשו בימים עברו לאשמורת זו),
שוחחתי עם צעיר עצוב.
אין לו חברים, כך אמר.
כיצד זה יתכן? תהיתי, מופתעת. אינך רוצה? אתה מרחיק ממך מי שמבקש להתחבר איתך? אינך יוצא בקרב הבריות?
(אני יכולה לחפור כשאני רוצה):).
הוא שאל אותי, מה לדעתי זה אומר, כשאני מצביעה על פלוני או אלמונית כעל חבר טוב של אחר.
הבעתי אז דעתי, כמיטב הבנתי.
ואז הוא הקשה עוד: חבר טוב יעשה באמת הכל למענך?
אם תצטרכי תרומת כליה, ריאה או חלק של כבד, מי שאת מגדירה כחברה טובה, תתרום לך?
את תסכימי לתרום איבר מן החי *(והכל, כמובן, אם יש התאמה) למי שאת רואה כחברה טובה?
איני זוכרת מה עניתי. יתכן מאד ששתקתי.
הוא חתם את השיחה בעגמומיות, שאין סיכוי שחבר יתרום כך, כל כמה שייקרא וייחשב חבר טוב.
לפיכך, הסיק, כי אין דבר כזה חבר טוב.
חבר יכול להיות מקורב מאד, לזמן מה קצר או ארוך, אך אין הוא חבר טוב לכל דבר ועניין.
יתכן גם שבשלב כל שהוא הוא ינתק לחלוטין ממעגל חייך.
אני ביקשתי אז לחדד את הנקודה ולשאול, מה לגבי בן משפחה שמסרב לתרום, גם אם קיימת התאמה.
קבענו להמשיך בשיחה ביום המחרת, כמדומתני, לא ראיתיו יותר מיני אז.
ואני באמת שואלת, זו אמת המידה היחידה, אבן בוחן יחיד אפשרי לגבי מידת החברות הטובה?
ואם חבר טוב מסרב לחתום כערב למשכנתא שלך או להלוואה? זה אמור להפחית ממידת קיטלוגו כחבר טוב?
אני עוד חושבת. הלכתי לשתות קפה עם חברה טובה. :)
*(נראה לי כיום, שבכלל זה לא נכללה תרומת מח עצם.
אינני זוכרת אם באותם ימים תרומת מח עצם היתה קלה ללקיחה ואם ותרומת ריאה מן החי היתה אפשרות ממשית).
