כן. קורה שמשהו מעיר את השדון הקטן הזה.
את מנסה להתעלם ממנו. אבל לא מצליחה. הוא נוקש על כתפך ומחייך אלייך חיוך ממזרי, כשאת מסובבת את הראש לעברו.
את מחליטה שאם לא תזיני אותו בשימת לב, הוא יעלם, יתפוגג.
את ממשיכה לעסוק בשלך ופתאום את חשה את השדון מתנפח, שואב ממך עוד תשומת לב, למורת רוחך הגוברת.
את עוד מנסה להסביר לו, שאת מקובעת, שאת יכולה לספק אותו, רק כשאת מסוגלת בסוף להגיע למצב פוינט וכעת, עם הגבס, את מנועה.
יתר על כן, את חוששת להזיק לגבס, אם תעברי לפוינט מפלקס.
אבל הוא מתעלם ממך ומתמלא עוד קצת ואינך מצליחה לשכנע אותו להתרוקן לבד, בלי קשר אליך
ובלית ברירה, עם געגועים ופחד בלב כאחד, את מבינה שאין מנוס, ששדון החרמנות גבר עליך ויהא עלייך לאונן.
את לא יכולה להיות על טייס אוטומטי, הן את המבוגר האחראי היחיד בסביבה.
מריצה בראש תסריט, בו את לגמרי בשימוש של...פועלת בדיוק בדרכים שמניסיונך יובילו אותך לפרק את השדון מנשקו, אך אינך יכולה להנות לגמרי מהדרך.
את דרוכה!
ובהגיע אותו רגע מגע חמקמק, שיוביל אותך לשיא הגל,
(אותו שבריר רגע בו את מותחת אצבעות רגלייך לפוינט חינני כרקדנית להקת בת שבע
והקול היוצא מגרונך אינו שלך, אותו רסיס זמן לאחריו את מתנפצת לאלפי טיפות של גוף ונפש),
את חייבת, פשוט חייבת לבצע חלוקת קשב פנימית: ימין - חופשי, שמאל במקום דרוך! פלקס!
פלקס אמרתי!!!
האורגזמה מתקדמת בכיוון היציאה ומייד נסוגה לאחור.
את שבה ומנסה.
אך להיות בשליטה בזמן שיש צורך בשחרור שליטה - זו עבודה קשה.
לבסוף זה מגיע.
האורגזמה מקרטעת החוצה צולעת ומותשת, מה יש לומר? ממש אביונה.
שתי הרגליים מאומצות,
ואני מהרהרת שביום רגיל, נטול גבס, קרוב לוודאי שהייתי מתחילה הכל מחדש. עכשיו.
