יש לי פחד מכלבים גדולים.זהו פחד שיש אותו כבר במשך שנים ושבמהלכן הצלחתי להתגבר עליו מעט אולם אם אסתובב ברחוב ובמקרה יעבור שם כלב גדול ואימתני וינבח הדם שלי יקפא בעורקים שלי.יש סיבה למה אני מספר לכם על הפחד שלי.היום בעת שנסעתי לעבודתי ראיתי אדם מגודל שהחזיק בכוח כלב "רועה גרמני"מעורב וגדול ועם היד השנייה החל להצליף עליו בכוח באמצעות רצועת העור שאליה הכלב היה קשור.הכלב שכב על צידו וספג בשקט את הכאב.צפיתי בזעזוע במחזה המבעית,מה שהחזיר אותי כמה שנים אחורה ליום שבו נשך אותי כלב זאב גדול ברגל,אותו יום בו הטראומה שלי מכלבים גדולים התחילה.אני זוכר שהבעלים שלו תפס את אותו כלב והחל לתת לו מכות רצח.באותם רגעים כבר לא היה לי איכפת מהנשיכה אלא רק התפללתי שאותם בעלים יפסיק להכות את הכלב.הבנתי כי הכלב רק אלים בגלל בעליו ולא אחרת.תמיד מחליאה אותי העובדה שאנשים מחזיקים כלב למטרות שמירה או התעללות באנשים אחרים.חברה טובה אמרה לי שכלב הוא ה"סאב" המושלם.תמיד מציית בהכנעה לאדוניו וילך איתו באש ובמיים.אבחנה כמעט מדוייקת.למה אם כך יש אנשים שמכים את כלביהם? הרי הם עושים כל שביכולתם לעשות מה שאדוניהם אומרים להם.ובכל זאת מכים אותם.שיכרון כוח וסדיסטיות מצד בעליהם.אולי העובדה שיש יצור בעולם שעושה הכל כדי לרצות אותם מכניס את בעל הכלב לכך.רק היום בעיתון קראתי על כך ששני נערים שיסו את הכלבים שלהם בפקחי עירייה.אולם כלב האמסטף של אחד מהם לא תקף.כנראה שהחכים הכלב יותר מבעליו והחליט שאינו יכול לתקוף בשל טירוף ושינאה רק בגלל שצווה לכך.באותו רגע שראיתי את אותו אדם מצליף על כלבו ייחלתי לכך שיטעם מהתרופה שלו.לא יזיק לאותו אחד סשן כואב של שוטים בעודו כפות.אני כבר לא אופתע אם אנשך ע"י כלב.אומר אז..."תראו לי מי אדוניו של אותו כלב ואני אגיד לכם מיהו הכלב".
לפני 20 שנים. 25 באוגוסט 2004 בשעה 21:36
