החלטות

חיכיתי שם בספסל להיטמא בצללים כשצלליות עוברות לידי, נרתעות בזהירות וממשיכות לדרכן בזריזות מעשית. השעון על ידי זועק תיק תק כמו הלמות ליבי לקראת מה שרק אוכל לדמות כגילוי חיזיון חדש. ואכן בעיתוי המדוייק צלליתך החטובה והתמירה שאותה יכלתי לזהות מיד בכל מקום הופיעה, חושפת טפחים מגופך הכרוך בשמלה הדוקה וקצרה הנטמעת עם הליל.עקבתי אחרייך לבית הקפה כשאני ואת משחקים משחק של צללים עד שעינינו נפגשות וחיוך עדין מחביא סוד שרק תאומים יודעים בוקע מפינו. חיבוק חמים קצר...קצר מדיי וכבר מבטינו נפגשים. את יופי פנייך הלא אנושי, לא אוכל לתאר אף באינספור משפטים, אולם ראיתי בו מבטים של אלפי נשים משחר ההיסטוריה. האם נדמה היה כי כולן חיות בתוכך? עינייך הן להבה קפואה, כחולה ועזה, משפדת אותי כפי שהבטחת, חומדת אותי ללא עפעף. עיניי מביטות בחזרה,צורבות את הרגע במוחי כמו ברזלים מלובנים. מתיישבים ומזמינים. עינינו בוחנות כל תנועה וניע. כל תזוזה נמדדת באינטנסיביות.המבט שלך משחרר ממני הרבה יצרים חזקים של רגש, זעם, תאווה, עצב, עד שדמי בוער מבפנים. "אני מרגישה צמרמורת" את לוחשת ואני אילם ונותן לעיניי להוביל את השיחה. "למה אתה רוצה להעיר אותי ממלכת המתים? טוב לי שם" את זועמת ועינייך מתעוותות בגוון ארגמני. אני תופס את ידייך בחוזקה, מוחץ ומכאיב כדי שתחושי אותי ומפטיר באנחה עמוקה וכבדה, מהולה בעצבות מפוקחת, "כי אני רוצה להוציא אותך מממלכת המתים, פשוט כך". "קר לי" את אומרת בקול חמים שחושף לרגע הבהוב של רגש. וכך אני מכסה אותך בכנף מעילי, ידיי מכסות את שלך,נצמדות לירכייך, מנסות לנצח את הקור שיש מבפנים ומבחוץ. השיחה זורמת כמעיין נובע ומובילה אותנו למחוזות מסתוריים כך שבכל פעם אנו נעצרים בתמיהה מחודשת ומסעירה לגלות עד כמה אנחנו נדמים לאח ואחות מאותה רחם אדמתית. אני טורף את הבשר ואת מסתכלת בהנאה על גינוניי הזאביים, אך אינני מסיים את הארוחה מפאת הצורך לא לוותר על מבט אחד או ניצוץ מעינייך הלוהבות. שוב ידינו אוחזות בחוזקה ונדמה שהן צרובות בבשר ובאש והמבטים הצולבים לא נפרדים עד שהנפשות הפצועות נשרפות אט אט מבפנים.
קם ומשאיר את תפאורת בית הקפה מאחורינו. לא רוצה להיפרד מהידיים הקפואות, השלדיות שתופסות אותי בכוח, מאיימות לקרוע את עורי מעליי. הדרך אח"כ לקרונות הברזל האפורים הינה ארוכה, משמימה ואפורה. הבנאליות מרחפת ברקע וצובעת הכל בעלטה אפורה. הודעה אלקטרונית אחת, "מבטך".... מציתה שוב את הליל ומבריחה כהות משמימה. עד כי שוב ייפגשו שטן האש ולילית הקרח במזח עם התחלה ללא סוף על פני ים סוער, הרגוע בעיקביותו.