אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החלטות

הקרירות המענגת והדוקרת של חורף סגרירי עם טעם של גשם רענן בדימדומים האדמדמים והסגלגלים של הערב כשברקים מפלחים את העננים בקו הרקיע....שם תראו אותי מביט בהם
לפני 12 שנים. 9 באפריל 2012 בשעה 18:20

כמה חשוב לאהוב כל פעם מחדש.
כמה קשה להיות עדין וקשוח לסירוגין ולעתים באותו הזמן.
לחשוב כמו ילד ולהרגיש כמו גבר.
להיות נאמן ואמיתי לעצמך.
השיעור תם אך לא נשלם.
עתה נשאר לטפס על הסולם לעבר רקיע של אושר עז.
ולשמור בלב עוד רז.

תודה לך מעומק ליבי
על השיעור ואהבה אדירה

לך...

שיפחת הבזלת


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י