לפני 20 שנים. 2 בנובמבר 2004 בשעה 14:46
עומד למעלה על קצהו של צוק.מסתכל לעבר הסערה הגדולה שנמוגה.זאת הייתה סערה מרטיטה עם ברקים שוצפים ורעמים מהדהדים.הרוח הקרירה נשכה בבשרי,מזכירה לי את שאריות תשוקתי לסופות שהדהדו בנפשי.הנה עוד אחד רגעה ושקטה לה.אני זועק בכל כוחי לשמיים.רוצה לאחוז בברק ולהשליכו למחוזות אדישים ואפלים.להעיר אותם בלהט הנפש.התפרצות היצרים חזקה ממני.הים למרגלות הצוק נשאר שקט.מרגיע אותי באותו רגע.מחזיר אותי למציאות שלווה ומונוטונית.אני עומד על הפיסגה ולא נע.מחכה לרוח הבאה שתביא עימה סערה נוראה.אבל זאת תהיה סערה מדהימה.אי אפשר להיות אדיש לידה.רק קשי הלב יוכלו להישמר מפניה.רק הדוממים יסתתרו מזעמה.רק תאבי החיים ימצאו עצמם בליבה.