לפני 19 שנים. 8 בנובמבר 2004 בשעה 13:51
אחרי הסשן התחבקנו
לא היה למי ולא היה למה
האם לחכות למחר או לחיות את האתמול?
אמרת שהייתי סאדיסט
עניתי לך שלסאדיסטים אין רגשות
על כל הצלפה שלי עלייך אני מרגיש כאילו אני המוצלף
ולמרות זאת נהנתי מהענקת הכאב יקירתי
אולי זה רק מנטאלי
אבל מאוד אמפתי
הכאבת לי מאוד יקירי אבל אהבתי את כל הכאב חייכת אליי
ולמה זאת? שאלתי בחיוך מעוקל
אני לא יודעת איך להסביר זאת אבל כשאני מרגישה את הכאב אני נהיית אנוכית,כאילו רק דרך הכאב אני מרגישה אותך ואני רוצה את הכאב לעצמי.
ליטפתי את שערה ואחזתי בפניה בחוזקה
מהשפחות שלי למדתי על אהבה ועל כאב
ממך השכלתי יקירתי