החלטות

לפני שאני פותח בבלוג של כנות,רגש ומלודרמטיות מתובלת ארצה לפתוח בכמה מילים
לידידיי הטובים שבכלוב. אני מצטער על כך שבתקופה האחרונה אני נעלם. מתנצל על כך
שאינני שונר על קשר רציף עם אף אחד מכם. אתם יודעים שאהבתי אליכם איננה תלוייה בגורמי זמן או מקום. אני זוכר את הפנים של כל אחד מכם ואת השיחות שניהלתי איתו.
פשוט יש תקופות שצריך לעבור אותם לבד. בין מצוקי השמחה וגלי הרגש הנשגבים של אהבה
ועונג לבין סערות העצב והדמעות המלוחות כך אני מנווט את הספינה שלי. לעיתים כרב חובל
גאה ומלא כוח ולפעמים כמו מלח שיכור,נותן לעצמי להיסחף להרפתקאות חדשות
אני בקשר חזק עם עוד 2 אנשים מקסימים שתמיד יש לי ההרגשה כאילו כבר הכרתי אותם [
ימים ימימה. חוויתי איתם ועדיין חווה חוויות מדהימות שאין לי את המילים להעלותם על הכתב.
אך כשם שמשולש זה חזק הוא גם שביר. אני מכין את עצמי ליום שאחרי. אחד הדברים שקשר זה לימד אותי הוא העובדה שאל לי וגם לנו להישאר בסטטוס קוו קיים יותר מדי זמן
מבלי להתפתח בתור בני אדם. אנחנו תמיד צריכים לשאוף ללמוד,להתרגש ולהתעלות כל פעם מחדש מעל עצמינו. ישנו משפט שאותו ציטטתי מהספר "DUNE" של פרנק הרברט:
The Sleeper must Awake או בתרגום כפי שהכותרת של הפוסט אומרת.
כמה קושי כרוך בכך כדי ליישם זאת. כמה מסובך לעשות זאת מבלי לשנות את המהות הפנימית שלך.
כמה קשה לוותר על דברים שאהבת ואינם עוד שלך
אני עוד מגשש את דרכי בעולם הלא וודאי של הBDSM.
מחפש את העששית שתאיר לי את דרכי