היום נפרדתי מידידה טובה שלי
מי יודע מתי אראה אותה שוב
מי יודע אם בכלל ארצה לראות אותה שוב
שיחת טלפון אחת ניפצה בועה שלמה של קשר נעים וטהור. אולי זה רק הוכיח לי שמעולם לא היה קשר כזה.
זה רק הוכיח לי שאני הייתי התמים פה ולא אחרת.
אני יודע שפגעתי בך אבל גם את פגעת בי
שנינו אנשים עמוסי אגו וגאווה עצמית.מה לעשות,כאלה אנחנו.זה היה ברור ששנינו ניקח קשה את השיחה הזו.
לאחר מכן תפסתי את עצמי.שאלתי את עצמי למה זה היה טוב?
כמובן שרוב הזמן אנחנו מבינים את טעויותינו מאוחר מדי.התנצלתי בפני מי שצריך להתנצל.מחלתי על כבודי ובקשתי מחילה אך בו בזמן גם בקשתי התנצלות.
לא שופטים אדם בכעסו אומרים.ואם כבר פגעתי אז אני מצטער.אמרתי זאת.
כשגיליתי שהמרירות שלך לא פסקה.שהחלטת להעלות הכל מעל גלי האתר בין אנשים שאנחנו מכירים,זה פגע בי שוב.הצלחת לעורר בי תחושות של גועל
משהו שלעולם לא הייתי עושה לאדם,והרי רק מי שהיה נמצא בראשי היה יכול לראות את כמות הערכה ואמפתיה שהיתה לי אלייך.כל אלו נגוזו כאילו לא היו.
אני מבין למה עשית זאת ויחד אם זאת לא מבין.
קל מאוד לבוא ובאבחת עט לעשות מאדם משהו שהוא לא.להפכו למפלצת.
אבל אני סולח לך.אני יודע שבעוד זמן מה מהיום את תביני דברים שלא הבנת היום.
אני יודע שהיום הזה יבוא וידי תהיי מושטת לשלום
לקבל ענף זית טהור
ועד אז שובי לביתך עורב הסערה ועזבי אותי במנוחה
לפני 19 שנים. 11 באפריל 2005 בשעה 10:24