לפני 17 שנים. 26 במרץ 2007 בשעה 21:50
לתפוס את גופך בלהט כאשר החרמנות נוטפת כמו ארס מתוק
הציפורניים שקועות עמוק בבשר,חותכות ופוצעות
גניחות ומלמולים
אין שקט
רק הרבה רעש אילם
מיצים מתערבבים,לוהטים וגועשים,ואני ואת מלקקים אותם בערגה עזה
הזמן הוא כבר לא פקטור,אלא רק תחינה לעוד ועוד רגעי אלמוות
האיבר שלי שמפלח את שלך ללא רחמים
חרב נוקשה בידי הצלבן
קימורי גופך מתעוותים בכידוני תשוקה חדים,של אורגזמה,של סבל,של כאב,של עונג בל יתואר.
והנה התמסרתי לחייתיות ולבהמתיות הקדמונית שבי ועיניי מבהיקות וחורכות
עד לשמיעת הזעקה והדמעות שבאות לאחר מכן.
אז גופי מושלך בכל אונו ומשחרר את כל זרעי ונשמתי הדואבת לגופך,על פנייך,בכל נקבייך
רוצה להיות אדם-חיה,חיה-אדם
הטבע שולט בי
אני מתמסר אליו,את מתמסרת אליי ואליו