אתמול כשהייתי במועדון הדאנג'ן לראשונה בחיי השתכרתי
זה לא היה מחזה מרהיב למדיי,הייתי אומר אף עלוב ביותר. תמיד שמרתי על עצמי,תמיד הייתי בשליטה. הנה הגיע היום בו איבדתי את השליטה,בו הייתי צריך את האלכוהול בתור רעל קטלני משחרר כיון שחשבתי על מה שקרה לך.
חבר אחר טוב של שנינו הודיע לי על כך חצי שעה לפני שנסעתי לשם
העובר שאישתך ילדה מת...
ולחשוב על כך שרק לפני חודשיים כבר רצית להזמין אותי לבריתה בקול מחוייך.
היית אמור להיות אבא גאה ואילו עכשיו רק זיכרון מר נשאר.
לא יכלתי לבטל כיון שהבטחתי למישהי שבאה למועדון כי אלווה אותה לביתי
אך לבסוף הייתי צריך ליווי לעצמי
כאב לי לשמוע על הקורה אותך
תמיד אני אומר לעצמי לא לקחת עמוק מדיי צרות של אחרים כי אחרת לא יודעים איך לצאת מהמרה הזו שעוטפת אותנו,אך שברתי את הכלל הזה אתמול.
אני יודע שלא יצא לך לקרוא את הפוסט,כיון שאינך אוהב להיכנס לאתרים מסוג זה
אך רציתי שתדע שאני אוהב אותך ואת אישתך
כך במילים פשוטות אלו.
לוואי ויהיו לכם ילדים חזקים ורבים.
לפחות הכאב קצת מתקהה. לוואי וגם אצלכם הכאב כבר לא צורב
לפני 17 שנים. 24 בנובמבר 2006 בשעה 8:50
