זה מה שאנחנו לומדים מההיסטוריה שלנו,
לא רק שלנו העם היהודי אלא של המין האנושי כולו.
האנשים שהכי מעניינים אותנו ומשאירים את חותמם במשך דורי דורות הם המצביאים ולא אנשי השלום שנבלעים בדפי ההיסטוריה אחרי שאנשי דורם הולכים לעולמם.
המלחמה והרצון לכבוש פסגות ולהגן על מה ששלך ועל מי שקרוב אליך הוא כלי שהאדם משתמש בו גם בתקופות שלום בהרבה היבטים שונים,
בין אם זה בעסקים, בלימודים, משפחה,חברים וכו`.
הבעיה שהעולם מנסה להתכחש מהייצר הזה שטבוע עמוק בדנא שלנו,
במקומות שחיים בהם בשלום ועם יותר מדי חופש לאט לאט מתפוררים מבפנים.
יצר ההישרדות שם נחלש ומתחילות לקום אידאולוגיות של הרס עצמי כלפי החברה והלאומיות של אותו מקום.
אנגליה,סקוטלנד, אירלנד וארה"ב הן דוגמאות טובות לכך ואפילו כאן יש ניצנים לזה.
אותו יצר הישרדותי קדום הוא מה שמחזק את החשיבה שלנו, מפתח את האינטליגנציה שלנו וכך אנחנו הופכים לבעיה רצינית עבור אויבנו ומתגברים בקלות על מכשולים כאלו ואחרים בחיים.
תקופות שלום הם האבנורמליה ושם ציוויליזציות קורסות מתוך ואל תוך עצמן.