לפני 13 שנים. 16 באוגוסט 2011 בשעה 19:38
במקום שכל כך רחוק מהמציאות שברחוב,
במקום שהרבה אנשים מגנים, סולדים ממנו, מכחישים.
במקום שכולנו אותו מסתירים.
דווקא במקום הזה אני מוצאת אדיבות אין קץ.
תקראו לי אופטימיסטית, אבל את קבלת הפנים לאתר הזה אני לא אשכח.
אני לא מדברת על אלף אלפי הפניות של אדונים כאלה ואחרים. אני מדברת על ותיקים שמדריכים, על תגובות חמות...
וההזוי מכולם, התגובה של גברים שאני דוחה.
למה אתם כל כך נחמדים? דחיתי אתכם לא?
מה גורם לכם להמשיך לשלוח סמיילים, להמשיך לשלוח הודעות חמות ולהגיד לי "זה ממש בסדר".
תקראו לי כלבה, זונה, שפחה.. אל תגידו לי שזה בסדר לעזאזל. זה רק מכאיב לי יותר.
הרבה דרמה בשביל סיפור כזה פעוט. אבל מה לעשות - הינה אני.
