לפני 13 שנים. 10 בספטמבר 2011 בשעה 19:33
בזמן שאני פוסעת על החול בין גל לגל, נשטפות כל הסערות שפקדו אותי באחרונה.
הזעם, האכזבה, הרעש והחרטה, הכל שכח כלא היה.
אפשר לומר אחרי הרבה זמן - אני רגועה.
בשקט אני מעבירה את המצוף אל בין רגליי, מופתעת מכמה שזה נעים לי.
מסתכלת מסביב, אין סיכוי שרואים.
מתענגת על התחושה ומזיזה את אגני במעגלים קטנים. מחככת עצמי בו, מתגרה, רוצה לגנוח בקול אבל אסור.
מעבירה תמונות, סיפורים, פנטזיות בראש, מסביבי אנשים, קולות, רוח. מתגרה יותר ויותר, מתנשפת ועוצמת עיניים.
מחדירה שתי אצבעות שובבות לתוכי ונעה איתן.
נותנת לעצמי להיסחף עם התחושה, שיזדיינו כולם.
וכל גל וגל מעצים אותה וסוחף אותי איתו...
כל כך נעים לי.
ככה זה כשלוקחים ירושלמית לים, אושר עילאי.
