סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחשבות

לפני חודשיים. 31 בינואר 2024 בשעה 23:09

יש רגעים כאלה שזה ככ בראש שלי 

וככ הייתי רוצה שזה יהיה גם בראש שלך.

סתם מול הטלויזיה בזמן שרואים סדרה וכדרך אגב תדחפי את הרגליים שלך על הפרצוף שלי

סתם בשגרה תקראי לי באיזה כינוי נשי ומשפיל ותצווי לשטוף כלים, לזרוק הזבל, לעבור עם סמרטוט.,,. לשים כביסה.

בלילה תצווי עליי לישון עם חוטיני ובבוקר לקפל כביסה,.

שיהיו בינינו סימנים, שאני לא צריך להגדיר לך ולהוביל אותך מלמטה, שההשפלות יהיו חלק מהעליונות שלך עליי בשגרה.

סמני לי לבוא עם האצבע ולרדת נמוך עם פה פתוח ותצחצחי עליי שיניים, אני אהיה הכיור שלך.

תני לי לשהות שם ברגעים האלה, תיהי איתי וכמו תעניקי לי את רגעי האושר האלה.

אם זה היה הפוך הייתי מפנק אותך בלי סוף, היית סופגת ממני והייתי מעניק לך את האושר מהכיוון הזה, לא הייתי שופט את זה ולא עסוק בזה ולא מנתח את זה,.. הייתי פשוט מעניק לך את הכיף הזה, כל מה שאני חולם עם עצמי שאת תעשי לי ותתנהגי אליי ככה ברגעים מסוימים שהדינמיקה הזאת תהיה נוכחת בינינו, נוכחת מדי פעם, נוכחת לא באופן מוגדר, זה לבד כבר יסתדר למקומות ולמינון הנכון, רק שיהיה מזה, זה בריא לקשר. זה בריא לחיים. 

 

 

לפני חודשיים. 29 בינואר 2024 בשעה 10:40

יצא ולאחרונה חזרתי לניטשה הגדול, 

ועכשיו אני כאן סתם לא יודע למה בכלל נכנסתי לאתר הזה אחרי זמן רב שלא ביקרתי כאן, 

עולם הבדסמ לא נראה לי קשור במיוחד למוסר העבדים והאדונים של ניטשה אבל זה נחמד גם לחשוב על זה לעיתים,.. 

אולי מישהו כאן יחשוב אחרת וימצא כן קשרים בין העולמות, בעיני זה לא שייך. 

בכל אופן אם מנסים להבין את הרעיון הזה של ניטשה אז הייתי מגדיר זאת באופן גס למדי אך כהתחלה שמוסר העבדים בנוי על רגש ומוסר האדונים בנוי על לימוד.

ניטשה מתיחס בדבריו לנצרות ו/או אפשר להגיד שדרך העולם הדתי נוצרי הוא מעביר את הרעיון, 

השכבה החלשה באוכלוסיה אותם האיכרים פועלים הם נשלטים ע״י הפאודל המחזיק בקרקע וגוזל מהם את כספם ורכושם, הם בתמורה משלמים מיסים למלך לפאודל ומשועבדים לו, הוא בתמורה שולח אליהם כל מיני אנשי דת שיכניסו בהם ״מוסר עבדים״ כמו צניעות יושרה להסתפק במועט להגיד תודה על עצם היותי חי ובריא להתפלל הרבה ולהקשיב לכומר ולמלך,... משהו בסגנון הזה, 

המוסר אדונים הוא של המלך והוא להרויח לשלוט לגדול לכבוש וכו,.. 

זה הבסיס השורשי של ״מוסר עבדים מוסר אדונים״.

כאשר מסתכלים על הרעיון צעד קדימה ולעומק בעצם ניטשה מלמד אותנו את עולם המוסר הפנימי האישי שלנו, של כל אחד מאתנו. 

לצאת מהדת ומהעיוורון הקרוי אמונה, אמונה בנויה על דיכוי האינטיליגנציה, האמונה לא חוקרת אלא מאמינה.

המוסר של העבדים זה להשליט על עצמך איזה כוח כלשהו כמו רב כמו דקטטור, האדם מבקש לברוח מהחופש שלו ולשים עצמו בידיים אחרות, ההמון הוא עם מוסר עבדים, הוא פועל ומגיב מתוך אמוציות מתוך משהו ראשוני ולא מתוך לימוד מחקר התפתחות.

אז המוסר עבדים הוא רגשני וראשוני וזקוק לכוח להתמסר אליו ולהאמין בו ולקבל את דבריו והמוסר אדונים בנוי על לימוד על יצירה על התפתחות על מחקר על חוק.

 

בישראל רואים את זה ממש בולט אצל תומכי הקואליציה שהם עם מוסר עבדים, המוסר עבדים לא בנוי על חוק אלא על רגש, החוק בנוי על ערכים של חברה בנוי על הסטוריה ארוכת שנים על ערכים. כל דבר בעל ערך משמעותי שהאדם הגיע אליו בנוי על חוקים על רעיונות, ההמון לא יכול להבין את זה והוא פוחד מזה אז הוא פונה לדקטטור לשנאה לדת ולדברים ראשוניים המעניקים לו תחושת שייכות וכוח מדומה שהאדם ככ זקוק לו בגלל הבורות והריקנות האין סופית של ההמון.

 

 

לפני 9 חודשים. 27 ביוני 2023 בשעה 18:35

פעם חשבתי שאכיר אישה שולטת,

הייתי אומר אישה שיודעת איך להשתמש בי נכון,

אחת שיודעת איך להפיק ממני את המיטב.

יש את האמירה המפורסמת

״אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים״.

אני מרגיש שאלוהים יצר אגוזים שאין שיניים שיאכלו אותם.

פעם חלמתי שתדרשי ממני להגיע אלייך לעשות לך עיסוי ברגליים, אשב למרגלותייך ואטפל בכפות שלך.

פעם חלמתי שאהיה מוגן ואמצא נחמה בתוך החוקים שלך הפקודות שלך.

פעם חשבתי שיש בעולם אישה שמבינה מה זה להיות אישה ויודעת מה היא שווה.

אישה שאוהבת את הגוף שלה.

אישה שלמה עם עצמה.

 

לפני שנתיים. 26 בדצמבר 2021 בשעה 6:34

כי אנחנו כמו גזעי עצים בשלג.

למראית עין הם מונחים סתם ובדחיפה קלה ודאי אפשר להזיזם.

לא, אי אפשר, כי הם מחוברים בחוזקה לאדמה.

אבל תראו, אף זה רק למראית עין. 

 

פ. קפקא

לפני 9 שנים. 9 בדצמבר 2014 בשעה 10:37

לפני 11 שנים. 9 באוגוסט 2012 בשעה 17:49

העץ הזה , לו רצייתי לטלטלו בידי לא הייתי יכול .

ואילו הרוח הסמויה מעינינו מענה ומכופפת אותו לכל אשר תחפוץ .

ידיים סמויות מן העין הן אשר מכופפות ומענות אותנו באופן הנורא ביותר.

דין אחד לאדם ולעץ .

ככל שיבקש להוסיף ולהגביה אלי מרום ומאור , כן ישאפו שורשיו עוד ועוד אל תוך האדמה

כלפי מטה , אל האפלה , אל המצולה , אל הרע .

 

" העץ הזה עומד לבדו כאן על ההר : הוא צמח וגבה מעל אדם ובהמה .

ואם ירצה לדבר , לא יהיה מי שיבינו : כי צמח וגבה מאוד .

ועתה הוא מחכה ומחכה , ולמה הוא מחכה ? משכנו קרוב מדי אל העננים : האם לא לברק הראשון הוא מחכה ? "