מחשבות

כל מפגש היה טקס שלם וקבוע, סט שלם של קולר ורוד מפרווה נעימה עם טבעת בקצה, הייתי מגיע קושר את האופניים למטה, מכבה את הטלפון מצפצף פעם אחת קצרה באינטרקום, מחכה שניות ספורות בהן הגוף כבר מתחיל להיות מושפע מההתרגשות, הדלת כניסה נפתחת, חדר מדרגות חשוך, הייתי עולה בשקט בחושך הכל לפי פקודות קבועות וידועות מראש, מגיע לקומה למעלה מתנשף, מחכה מסדיר נשימה דופק בדלת וממתין,

אחרי מספר שניות שהן כמו דקות ארוכות בהרגשה הייתי שומע את העקבים שלה מתוך הדירה, שומע את הצעדים מגיעים לדלת ושומע את פלסטיק העינית נפתח מבפנים, הייתי יודע שהיא מסתכלת שאני על ארבע בחדר המדרכות על השטיח של ניגוב הרגליים בכניסה, הדלת נפתחת אני צועד פנימה לא רואה כלום אסור היה לי להרים מבט, תמיד רק לרצפה אלא אם היתה פקודה אחרת, דבר ראשון מוריד חולצה בעמידה על ארבע ואז מכנסיים תחתונים הכל מניח בצד ליד הדלת, ואז מיד קולר ורוד על הצוואר היא היתה מחברת לטבעת רצועה שהיתה רצה לאורך הגב ואז נקשרת סביב הביצים והמשך הרצועה ליד שלה, הייתי מקבל סימן כזה שהיא עושה עם הרצועה כמו הצלפה קלה ואז הייתי משתחווה פעמיים, פעם אחת לכל רגל, ואז מנשק את הסנדלים או המגף תלוי מה נעלה באותו הרגע, מנשק מנשק עם קול ששומעים מספר פעמים עד שהייתי שומע אותה אומרת מספיק! אחרי !

אחרי הפקודה אחרי ! זה הרגע שהייתי מרים טיפה המבט כלפי מעלה וכל פעם מחדש מתרגש ממראה אחוריה המושלמים, כל פעם בגד אחר כל פעם מחשוף שונה לישבן הנדיר שלה. 

כמו שיכור מעונג הייתי נגרר אחריה, אחכ כל מפגש היה אחר, כמה זכרונות.. היא החליטה מה ומי אהיה בכל מפגש וגם לכמה זמן היא הולכת להשתמש בי. 

אם זה נקיונות אז מלבישה אותי בשמלה והחוטיני והגרביונים והעקבים והייתי עובד בפרך עד לבית מבריק וכביסות וכלים ושירותים וספות וספרים ומה לא..

אם זה עיסוי אז שמנים וקרמים והייתי הופך לאיש מסג׳ים, הייתי חוזר הביתה עם שרירים תפוסים .

אם זה כלבלב שעשוע כמה משחקים..

במשך כמה שנים טובות כל שישי בשעה 18:00 אני אצלה מצלצל באינטרקום, לא דקה לפני לא דקה אחרי. הייתי מתוכנן בזמן. הייתי יודע שלא שווה לי לאחר או להקדים כי הייתי נענש. העונשים היו נוראיים בשבילי, או שהיא לא עונה ולא מגיבה ונעלמת לשבועיים שלושה או שהייתי נקשר שם למיטה או לכסא ונשאר ככה ים זמן והיא היתה יוצאת. או צביטות ... 

היום אני נזכר בזה זה כמו מוטבע בתוכי איפשהו בפנים שם, כל כמה זמן אני מגלה שלא ניתן למחוק את זה. כמו טראומה או היפנוזה מסוימת, כנראה הרוטינה הזאת במשך תקופה ככ ארוכה וכל פעם מחדש נשארת איתך לתמיד, סהכ מהו האדם ? זכרון.