"אין עוד מלבדו"...:)

קראתי איפה שהוא ש יומן  אישי זה המקום בו הלב מגלה את סודותיו ..

Will try & spill my guts here

אני לא בטי בלו,  אני יותר בכיוון של ויויאן לי ההיא מחלף עם הרוח .. הסצנה המוכרת של ״ מחר יהיה יום חדש״ בו היא מסיטה את ראשה לאחור ומתמסרת לקלארק גייבל .. מאז ומתמיד כילדה, כנערה  כאשה שאני היום , בסרטים , כשהגיבורה מתמסרת סופסוף,  הקרביים מתהפכים בתוכי מהתרגשות, למה ? אני מזדהה 😄 קטשי נכון ? מה אכפת לי .. תקום האשה שתגיד לי שלא זו ה- הרגשה האולטימטיבית אני בטוחה שאני לא היחידה שמרגישה את זה באופן הזה .. זה יהיה קשה להביא לידי ביטוי במילים .. אבל, סהדי במרומים:) איך אני אוהבת ת'ביטוי הזה 😄 שכשאני נכבשת  על ידו  (בכל פעם ובכל אופן) ומודעת לזה שאני מתמסרת בכל נימי נפשי ובכל גופי ההנאה היא עילאית עד כדי דמעות של עונג המקום הנכון 

:)