" .. שנים רבות לאחר-כך, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת-היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח .. " – (מאה שנות בדידות- גבריאל גארסייה מארקס)
במשך זמן לא מבוטל , המשפט הזה היה חלק מהפרופיל שלי .. כי הוא חלק מספר מופת ענק הכי טוב שקראתי אי פעם. ספר מטלטל ,מתוק, כזה שמתערבבים בו ,מציאות ודמיון ,חיים ומתים, יופי וכיעור, עצב ושמחה ,עולם שנעצר וסופר ענק בעל מתת א-ל להעביר את היצירה שבמוחו למילים מדויקות מופלאות המאפשרות לשמוע את הקולות להריח את הריחות לראות את הדמויות .. להרגיש שאתה כמו בnever ending story ...
הספר הזה גרם לכל הספרים שקראתי עד אז להחוויר .. פה גיליתי צבעים חדים , מחשבות ותשוקות לא מרוסנות, יופי עוצר נשימה , הספר הזה נשאר בתוכי עשרות שנים .. מפעים חלומות בתוכי שאולי עוד אגשים ..
בשעות הקטנות של הלילה, בעודי מחכה טרוטת עיניים, דאוגה, בבית הרפואה שקיבל אות מצטיין ונמצא בין 10 הטובים בעולם , מדמיינת לי אלפי מיתות משונות לאיזה דוקטור שלוקח ת' זמן ..
גולשת, ומגלה שבניו של הסופר הנפלא הזה אישרו להפוך את הספר לסדרה או סרט.. אז כן, אני מתרגשת מאוד מזה .. אתגר עצום להפוך כזה ספר לסדרה או סרט...
".. Cien años de soledad.."
Tu me entiendes .. solo tu..
https://www.youtube.com/watch?v=GtgkAaaab_E