"אין עוד מלבדו"...:)

במקום שלי , אני לא יכולה להרשות לעצמי שיראו עלי את מה שקורה בתוכי אם עצוב, אם כואב וגם אם קצת מודאגת או מאוד, אני עדיין לא יודעת את גודל הדאגה..

לא מובן לי למה תמיד כשאני ככה .. עולה בי תמונה אחת מפעם, מהספרייה בתיכון,  עת שהגנבתי מבט לעבר נאני וחברתו .. וקינאתי , איך שקינאתי, היה ברור שהם התווכחו .. ומבט אחד שלו אליה .. הרגיע אותה והיא הרכינה את ראשה היפה בעדינות וביקשה סליחה...

השבת, קראתי משהו ששלמה ארצי כתב בטור שלו בידיעות, כן בעונותיי , אני קוראת גם עיתונים ואת הטור שלו אני אוהבת..

הוא כתב על מישהי ".. שבוחרת למי היא נותנת את הדמעות שלה.. " , התאהבתי במשפט הזה .. הוא חזק בעיני, לבחור למי לתת את הדמעות..

אישית אני אוהבת לחייך הרבה יותר מלדמוע.. ואם כבר לדמוע אז מהסיבות הנכונות...ואז את הרבה יותר יפה כשאת בוכה .. 

mis lagrimas.. 

te extranio ..