הבלוג של FOR GOOD - הכל עובר

Beautiful people do not just happen

לפני 8 שנים. 26 בנובמבר 2016 בשעה 11:31

האנשים היפים ביותר הם אלו שידעו תבוסה, ידעו סבל, ידעו מאבק, ידעו אובדן, ומצאו את דרכם מתוך המעמקים. אנשים כאלו יש להם הערכה, רגישות, והבנה של החיים שממלאת אותם בחמלה, עדינות, ודאגה אוהבת ועמוקה. אנשים יפים לא קורים סתם כך.

- אליזבת קובלר רוס -

11

במסענו דרך העולם

לפני 8 שנים. 26 בנובמבר 2016 בשעה 9:31

לכל האנשים שעוברים בחיינו יש שיעור ללמד אותנו, ורובם נעלמים מהם ברגע שהשיעור מסתיים. חלקם עוד ירדפו אותנו כמו רוחות-רפאים, בחלומות למשל. אבל לפעמים, במסענו דרך העולם, מישהו נוגע בליבנו בדרך שאחרים אינם עושים זאת. והוא נשאר ללוות אותנו, גם אחרי שהשיעור הסתיים, הופך להיות בן לוויה.

5

חנות העתיקות

לפני 8 שנים. 25 בנובמבר 2016 בשעה 9:18

עברתי עכשיו ליד חנות ענתיקס ושמונצעס בת"א, נכנסתי פנימה להעיף מבט, והיה תלוי שם השלט המפורסם:

.IF YOU BREAK IT, YOU OWN IT

חשבתי שזו יכולה להיות גם אזהרה לא רעה בכניסה לאתר(:

2

לא לשחק באש

לפני 8 שנים. 24 בנובמבר 2016 בשעה 15:12

אם רציתן לשחק באש, הייתן פשוט צריכות לבקש איזו נשיקה אחת או שתיים(: שלומות לתושבי חיפה והצפון, וגם - Happy Thanksgiving, y'all.

2

תזכורת(בעקבות הארועים הפוליטיים האחרונים)

לפני 8 שנים. 22 בנובמבר 2016 בשעה 9:18

רוב הצרות בעולם נגרמות על-ידי אנשים שאינם מסוגלים להתעסק בעניינים שלהם, מפני שאין להם עניינים משלהם להתעסק בהם, לא יותר מאשר לוירוס האבעבועות-השחורות יש עניינים משלו להתעסק בהם. עכשיו, הוירוס שלך הוא מעצם טבעו פרזיט, וזו הטענה שלי שהרוע הוא פשוטו-כמשמעו פרזיט ויראלי שכבש אזור מסויים במוח שאנו יכולים לקרוא לו מרכז-הצדק. זהו סימן-ההיכר של כל חרא בסיסי שהוא חייב להיות צודק. וכבר עכשיו אנחנו צריכים לעשות את ההבחנה בין ההארד-קור חרא אשר נכבש על ידי הוירוס, לבין סתם בני-זונות רגילים שאינם מתכוונים לטוב, ורק רוצים שיניחו להם לנפשם, והם נהיים מסוכנים רק כאשר מציקים להם, כמו הטיפוסים מסוג הזאבים-הבודדים.

-ויליאם בורוז-

35

פנתרים שחורים

לפני 8 שנים. 19 בנובמבר 2016 בשעה 18:46

".I live like a man who is dead already. I have no fear of anyone or anything"

- מלקולם אקס -

וקן בות', Check it out. שבוע מצוין.

22

תזכורת

לפני 8 שנים. 19 בנובמבר 2016 בשעה 8:44

אתה אינך יכול לאבד חברים אמיתיים, מפני שחברים אמיתיים אי אפשר אף פעם לאבד. אתה יכול לאבד רק אנשים שמתחפשים להיות חברים אמיתיים. ויותר טוב לך בלעדיהם.

10

הרוע האנושי - חידת "הפעם הראשונה"

לפני 8 שנים. 18 בנובמבר 2016 בשעה 12:20

סטיבן קינג אוהב לספר בראיונות איתו שהעניין שלו ברוע - האם הרוע הוא משהו אנושי בלבד, משהו שנמצא בתוכנו, או שיש לו גם איזה קיום עצמאי מחוץ לנו? - התעורר אצלו בגיל מאד מוקדם, שמונה או תשע, כשהוא קרא בעיתון כתבה על רוצח-סדרתי והביט מהופנט בתמונה שלו. הוא רצה לענות לעצמו על השאלה האם יש משהו שיכול להסגיר את הרוע? אולי משהו בתווי הפנים של האדם? משהו שאם אתקל בו שוב בחיים, אוכל כבר לזהות אותו...עד כדי כך הוא גילה עניין בכתבה ובתמונה, שאימא שלו התחילה לדאוג. אבל הוא מספר שלא היה באיש הזה שום דבר מיוחד, שום סימן מזהה, שום דבר חוץ מאשר איזו ריקות בעיניים, שום דבר חוץ מאשר עיניים ריקות לחלוטין מהבעה...

אתמול בערב עשיתי לעצמי מרתון של צפייה בראיונות עם רוצחים-סדרתיים, עם כל החבר'ה הטובים - ג'פרי דאהמר, דיוויד ברקוביץ, BTK(ר"ת: Bind them, torture them, kill them - או בשמו היומיומי דניס ריידר), ג'ון ווין קייסי(aka פוגו הליצן) ועוד-ועוד וכיוצ"ב....והם כולם סיפרו שהם ידעו שמשהו לא בסדר איתם מגיל מאד צעיר, תחילת ביה"ס יסודי, שכבר אז היו להם פנטזיות מיניות סדיסטיות (וגם צריך לומר, מלאות בשנאה כלפי נשים), אבל אף אחד מהם לא ידע להשיב(אפילו לא לעצמו)על השאלה מה גרם להם לחצות את הקווים בין הפנטזיה למציאות, ולהחליט ביום בהיר אחד לצאת אל העולם ולממש את הפנטזיה(ולרצוח). את הפעם הראשונה אף אחד מהם לא היה מסוגל להסביר לעצמו, היא נשארה מסתורין בעיני כולם (אח"כ זו כבר הופכת כמובן להתמכרות. הם חיים כל רצח איזה 1000 פעמים בראש, מביאים עליו ביד וכולי)

אבל אצל כולם בלט גם עוד דבר שאולי יכול לשפוך קצת אור על החידה הזו של "הפעם הראשונה". הם כולם מחליטים - שוב בגיל מאד מוקדם(והרבה לפני שהפנטזיות המיניות שלהם מחמירות והופכות להיות רצחניות ממש) - לא לשתף אף אחד במחשבות ובפנטזיות שלהם, אף אחד ממש, להיסגר ולהינעל בפני כל בני האדם, אפילו בפני בני-משפחתם וחבריהם, ולחיות בלי נפש קרובה אחת אפילו שאפשר יהיה לחלוק איתה ולו קמצוץ ממה שעובר עליהם, מעין "אסור שאף אחד ידע, איש ממילא לא יוכל להבין"...והם כולם בונים לעצמם חיים כפולים, יוצרים לעצמם פאסדה רגילה ונורמלית לגמרי(שמתוכה הם משחררים לחופשי את המפלצת מעת לעת).

את הערב קינחתי בצפייה בראיון עם ה-iceman, הלא הוא ריצ'רד קוקלינסקי, הרוצח השכיר המפורסם ביותר בהיסטוריה, שבאמתחתו מעל ל-100 רציחות מינימום (כבוד! שעל כל אחת מהן היית צריך לשלם סכום של לפחות 5 ספרות, ואת החצי הגדול מראש :). אבל קוקלינסקי לא באמת שייך למשפחת הרוצחים-הסדרתיים, אלא הוא טיפוס שונה לגמרי. הוא לא הפיק מזה שום הנאה מינית. והמניע שלו היה תאוות-בצע גרידא. והוא כמובן וללא צל של ספק חתיכת סוציופאת ובנזונה מרושע על-באמת.

אבל היה רק רצח אחד שהוא הודה שהוא מתחרט עליו במקצת - לא על הרצח עצמו כמובן, אלא רק על הדרך שבה הוא ביצע אותו. זה היה רצח מוזמן של בחור שירד על ברכיו והתחיל להתחנן אליו ולהתפלל לאלוהים(אחרי שהוא הבין מה עומד לקרות), וקוקלינסקי אמר לו: "טוב נו, אם אתה כל-כך מאמין באלוהים, אני אתן לך חצי שעה לבדך להתפלל אליו. ואם אלוהים יתערב לטובתך וישנה איכשהו את מצב העניינים, אני אחוס עליך." הבחור התפלל חזק חזק, וגם קוקלינסקי המתין בסקרנות ובדריכות כדי לראות מה יקרה. אבל כמובן שכלום לא קרה.

ובראיון איתו הוא הודה במין מצמוץ שפתיים מוזר, "היום אני מרגיש שזה היה מיותר. קצת אכזרי מדי...." (:

צהריים מצוינים(:

13

17/11/2016

לפני 8 שנים. 17 בנובמבר 2016 בשעה 10:13

כל חברות אמיתית או זוגיות שראויה לשמה היא כמו מקום חשוך וסודי שבו אתה מסתיר חלקים מעצמך. הדלת יכולה להיפתח רק על ידי שני האנשים שיש להם את המפתח, ואתה נושא אותו איתך לכל מקום.

לפני כמה ימים עברתי בגן-דבורה וראיתי צב שניסה לאנוס סלע. בחיי... באותו ערב מישהו אמר לי שכל הפוליטיקאיות בארץ נראות לו כמו בחורות שאם היית מתחיל איתן שיחה בבר, מיד היית מתחרט על זה. חשבתי לעצמי שזה תיאור די מדויק של המציאות.

כשחזרתי הביתה הלכתי למכולת. אתה יודע שאתה כבר לא צעיר כאשר אתה שורק את smoke on water, והנער בקופה שואל אותך איזה שיר זה.

ללכת לישון באותו לילה היה כמו לצאת למלחמה. לקח לי כמעט שעתיים להירדם. אבל עדיף תמיד שיהיו לך שאלות שלא תוכל להשיב עליהן מאשר תשובות שלא תוכל לשאול עליהן.

0

ככה, בכל יום ארור

לפני 8 שנים. 17 בנובמבר 2016 בשעה 7:15

אם אתה מתכוון לנסות, לך עד הסוף. אחרת, אל תתחיל אפילו. המשמעות של זה יכולה להיות לאבד חברוֹת, רעיות, קרובי משפחה, אולי אפילו את שפיות דעתך. היא יכולה להיות לא לאכול במשך שלושה או ארבעה ימים. או לקפוא על ספסל בפארק. היא יכולה להיות כלא. היא יכולה להיות בוז, לעג - בידוד. בידוד הוא מתנה. כל השאר הוא מבחן לכח הסיבולת שלך, לעד כמה אתה באמת רוצה לעשות את זה. וגם, אתה תעשה את זה, למרות דחייה ולמרות הסיכויים הקלושים. וזה יהיה טוב יותר מכל מה שאתה יכול לדמיין. אם אתה מתכוון לנסות, לך עד הסוף. אין עוד הרגשה אחרת כמו זו. אתה תהיה לבד עם האלים, והלילות יבערו באש. אתה תרכב על החיים היישר אל הצחוק המושלם. זה הקרב הטוב היחידי שיש."

-צ'רלס בוקובסקי-

19