לפני 9 שנים. 25 באוקטובר 2015 בשעה 1:12
אחד הדברים שהכי קשה לנו לקבל בחיים - אבל זהו לקח מר שהחיים הולכים ללמד את כולנו, במוקדם או במאוחר - הוא שהטוב והרע במישהו הם שני ענפים של אותו השורש. כלומר שמה שאתה אוהב במישהו - אוהב ומעריך - בא יחד ובעיסקת-חבילה עם מה שאתה פחות אוהב או מעריך - שאלו שני ענפים של אותו השורש ושאינך יכול לקבל רק את מה שבא לך עליו, כי כול מה שאתה יכול לעשות הוא רק לכרות את השורש כולו ואז לאבד את שניהם.
הנה לדוגמית קטנה בת זוגי האמתית האחרונה - ואני בגדול לא כותב אף פעם ואף לא נכנס פה יותר מדי לקשריי האישיים כי אני מאמין שמה ששייך למישור האינטימי כשמו כן הוא וראוי לו להישאר אינטימי - אבל זה היה קשר עם המון אהבה וגם המון תשוקה ועם חיבור חזק ואמתי - ועם הרגשה של שותפות גורל - אבל היא רצתה אותי בדיוק כפי שאני - אבל נגיד ככה ולצורך העניין " חי ברעננה או כפר סבא או בשוהם וחיים בורגניים ומסודרים של תשע עד חמש ועם פאסאדה מהוגנת". וזהו חטא אמתי כלפי השכינה לנסות לכווץ את רוחי העליונה לכל מיני כיווצים אורתופדיים מין הסוג הלז, כי רוחי העליונה במצבים כאלו רק תתחיל להתפרע במהרה (: וכול זה לא כל כך הולך למען האמת. אתה לא יכול לקבל את מה שאתה אוהב במישהו בלי לקבל גם קצת ממה שאינך אוהב. ואתה יכול תמיד להחליט שמשהו לא מתאים לך ואז לקום וללכת ולעזוב - וחבל, חבל מאוד - והלב נשבר - אבל אתה אינך יכול באמת לשנות אנשים על ידי כך שתילחם בהם. הם לא פלסטלינה. והחיים קצרים מדי בשביל זה. וכול השאר הוא רק אלימות נפשית ואי קבלה נפסדת של האחר, והיא ראויה לעונשים הנלווים מסמרי השיער ומזמברי הישבנים (:
זה לא אומר כמובן שאיננו יכולים לנסות להיפטר מהרע במהלך חיינו או לנסות לשפר את דרכינו ולו במעט אבל גם כאן אם החיים לימדוני משהו - ואני אכן למוד תלאה וסבל בעניין הזה שאין דברים כאלו ומה יש להגיד בכלל (: - הם לימדוני שזה לא עובד בעזרת כול מיני טריקים ושטיקים של משמעת או שליטה עצמית. כי זה רק כמו "להחזיק שריר" שמימלא הולך להתעייף לך מתישהו, ומה שיותר חשוב אפילו - הרבה יותר חשוב - הוא שבעזרת כול התרגילים הללו אנחנו מגיעים אך ורק אל כול מחוזות חוסר הכנות הכרוני העמדות הפנים. וזה כול מה שיוצא לך מהם בגדול. מה שאומר ויתור מרחיק-לכת על פוטנציאל האושר הגלום בחיים הללו. ובקיצור או במילים אחרות - לא יעלה על הדעת.
אז מה אתה כן יכול לעשות בקשר לכול זה ? אתה מביא מודעות לאיזה פגם אופי שיש לך, ואתה מודה בחוסר האונים שלך ביחס אליו, כלומר בכך שהוא יותר חזק ממך כרגע, ובאופן פרדוכסלי רק אז דברים מתחילים באמת להשתפר איכשהו.
ויש גם ירידות ונפילות בדרך ומי אמר שלא (:
וכמו התשובה הקבועה והמפורסמת שהייתה שגורה על פיו של חנוך לוין שהוא רבותיי וגבירותיי אחד ממייסדיו האמתיים של האתר הזה - ובניגוד לכלוביניניו שבכול שנותיי פה עדיין לא ראיתי אותו תורם אפילו רבע מחשבה מקורית משלו - או אפילו לא מקורית - או אפילו איזו שמינית התובנה על כול העניין הזה - פשוט שום כלום - ואילו חנוך לוין הוא בין הראשונים שכתב לראשונה ובעברית צחה ובוירטואוזיות לשונית שאין שני לה - טקסטים של סאדו מזוכיזם לפארצוף - ממש אי אפשר להאמין ! - ובכן כאשר היו שואלים אותו "מה שלומו" הוא היה עונה כך:
"ברוך השם, המחלות בריאות. "
והוא מתכוון כמובן לכול אותן המחלות שהרפואה המודרנית אינה עוסקת בהן כלל וכבר כשלה לחלוטין בעיסוקה בהן ואף ויתרה עליו מזמן ושאין ואף פעם גם לא היה לה שום תרופת פלא אליהן. חוץ מאשר אוונטות צבועות ואמיתיות. וזה בדוק. ומה נסגר ממי ?
וכל השאר הוא אך ורק העמדות פנים או צביעות צרופה וזה נכון וכך זה גם אפילו באתר שגם בו ואדוני ישמור אפילו בו כבר מתקיימת לאחרונה וכרגיל איזו מין פאסאדה או מראית עין של בורגנות מהוגנה. וזה הרי בדיוק מה שפרויד זצ"ל עליו השלום ולמען השם היה קורא לו נוירוזה - כלומר להעמדת הפנים הזו - או אם תרצו "מחלת הנורמליות" אם להשתמש בשם שבחרה הפלאוור גירל לבלוגה - כי הנוירוזה היא כולה מראשית ועד כלה רק התולדה הבלתי נמנעת של כול מיני הדרכים שבהן אנו מסתבכים בכול מיני הצורות של חוסר-הכנות - והיא משהו שאנו הצדיקים הנסתרים אשר כול מטרתם וייעודם בעולם הזה הוא "להפך חשוכא בנהורא" -כלומר להפוך חושך לאור - עבורינו זוהי מלכודת שאיננו מוכנים ליפול בה ויהיה המחיר אשר יהיה. אם כי למען האמת ובכנות - גם אנו נופלים בה, במלכודת הארורה הזו, ויותר מפעם אחת וחדשות לבקרים (: כי לבחור בנוירוזה - כלומר באומללות הרגילה - בעיניים פקוחות ובדעה צלולה - זה משהו שאיננו מסוגלים לעשות והוא מעל לכוחותינו וכבר מזמן הרמנו ידייים בקשר לכול השיט הזה.
וכול השאר הוא רק העמדת פנים מקושקשת ובלבול ביצים נחות לב ושקשוקה מעוותת.
יש לי חבר יקר ואהוב עלי עד מאוד שאוהב לומר שכול אישה באשר היא רואה בך "פרוייקט". וגם אם בתחילת הקשר היא תיתן לך את ההרגשה שהיא מקבלת אותך כפי שאתה - על הטוב ועל הרע שבך - ועל היתרונות והחסרונות שלך - כי אז היא עוד מאוהבת בך ואתה אור יקרות בעיניה הדקות והמצועפות והיוקדות של הנערה, אבל חבוב - אל תטעה ואל תשכח את זה לרגע, כך הוא אומר - אתה "פרוייקט" בשבילה.
בטח פרוייקט לטווח הארוך. כלומר היא מתכננת בסתר ורוקמת מזימות איך לשנות אותך ולהתאים ולתפור אותך לתוכניותיה.
אני עדיין מקווה שהוא טועה, בחיי (:
הוא גם אומר שמאז שהוא הפסיק לחפש קשר, החיים שלו נהיו מאושרים יותר. ואני מפרגן (:
אבל אצלי זאת לא ממש אופציה כי הבדידות היא חווית-יסוד אצלי - חווית-יסוד - בראשיתית ותשתיתית לגמרי - כלומר אני בנאדם שכפי שאתם קוראים אותי אני סובל ממה שקוראים לו לעתים ובצורה מדוייקת "מחלת הבדידות" - כי אני מישהו שיכול להיות בתוך חדר עם מאה איש שאוהבים ומעריכים אותו ועדיין להרגיש בודד. וזו חוויה שהולכת איתי כמעט מאז שאני זוכר את עצמי ומאז שעמדתי על דעתי. מעין הרגשה של זרות בתוך עורי ושל זרות בעולם הזה. ולכן אני כול חיי מחפש בנרות וכול חיי קשרים - ומדי פעם אף מוצא ! - קשרים אשר יכולים לסתור במשהו ולתת קונטרה להרגשת הבדידות הנוראית הזו שאינה מרפה ואינה עוזבת, קשרים שיש בהם חיבור אמתי של שותפות גורל. ואלו רבותיי-וגבירותיי הקשרים הנדירים ביותר בעולם אך גם השווים ביותר. ובלי תחרות.
והם יהיו תמיד ובלי יוצא מין הכלל קשרים שמידת הצביעות בהם תהייה מינמלית - כי "גודל המחלה - כגודל הסודות" - והם תמיד יהיו מבוססים על כנות די מוחלטת ועל קבלה אמתית של הטוב והרע שיש במישהו וגם וכמובן על אהבה אמתית של הבנאדם ובדיוק מהסוג הזה שבו אתה אומר לעצמך "איזה בנאדם נפלא וחד פעמי הוא, אפילו שפעם הוא היה יותר נורמלי." (:
וכול השאר הוא רק העמדת פנים או צביעות אמתית או צרצרות מוחין מייאשת ומייבשת - ולב בלתי פתוח וסגור.
ובזאת תמו שידוריינו. וליל מנוחה וחלומות פז
