לפני 9 שנים. 26 באוקטובר 2015 בשעה 21:07
"הזיכרונות הם גן העדן היחידי שאיש אינו יוכל לגרש אותנו ממנו.."
מרסל פרוסט / "בעקבות הזמן האבוד"
חברי היקר מכסף פז וגם זהב - אשר אחראי לתאוריית "הפרוייקט" שהזכרתי בפוסט על הנושא, פוסט הנושא את השם "הטוב הרע והפרוייקט" - הוא גם סאדו מזוכיסט לא קטן בכלל בזכות עצמו - אם כי האמת חייבת להיאמר שאני דאגתי בזמנו להדביק אותו במחלה חשוכת -המרפא הזו - כי צרת רבים חצי נחמה כמובן (: - ואם תהיו ילדים טובים ותקראו בסבלנות עד הסוף, תגלו גם מה הוא עושה היום בחייו.
ואני רוצה לספר עליו עכשיו שני סיפורים קטנים, ולשזור בהם מעשה-אמן גם שני סיפורים קטנים על עצמי שהם אבני חן אמתיות המונחות כרגע כאבנים שאין להן הופכין בתוך גומות הזיכרון היקר שלי - ואני מרשה לעצמי לספר אותן פה בחופשיות רק מפני שהוא אינו הולך לחזור לחיות בארץ למגינת ליבי המדמם ב-14 השנים הקרובות לפחות, ומסיבות שלא ניכנס אליהן כאן.
ונתחיל בכך שהוא משחק אותה היום בגדול הפרנק סינטרה הקטן שלנו בניו יו ניורק-ניו יורק, ושבאחד מביקוריו האחרונים בארץ - ממש לא מזמן ! - עלה מלפניו החשק לקפוץ ולבקר באחת ממסיבות ה"קהילה", ומכיוון שאין לו ניק פה והוא נזכר בדקה ה-90, אמרתי לו שארשם בשבילו למסיבה ושייכנס על הניק שלי.
המסיבה התקיימה במועדון ההוא ברחוב בן אביגדור בשכונת מונטיפיורי -שכחתי את שמו כרגע, ההאנגר משהו נראה לי - והוא הגיע בג'ינס. וכצפוי בשל חוקי הדרס-קוד הנוקשים והמטופשים לא נתנו לו להיכנס כמובן, אבל הציעו לו את החלופה שהוא הסכים לה מייד, והיא להיכנס למסיבה בתחתוניו. וכך נכנס הבחור החינני בתחתוניו למסיבה - על הניק שלי! - מה שאין לי איתו באופן עקרוני שום בעייה מפני שהוא בחור נאה ואף חטוב ואנו אוהבים לכנותו בבדיחותא "טום קרוז דה לה שמטה", כי זה הלוק הכללי שלו - כלומר לא המקור כמובן, אבל משהו בכיוון נגיד ככה - אבל מכיוון שכבר גונבה לאזניי השמועה שהוא עולל שם כמה מעללים פרחחיים ושובביים למדי על הניק שלי, אני רוצה להבהיר פה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי ידי לא הייתה במעל.
ובהזדמנות הזאת כמובן גם - וכמו תאמידד ! - לטרוח גם ולהבהיר - וגם הפעם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים - שאני "שפוי-עד-טירוף" (:
מה שהזכיר לי סיפור אחר - וזה סיפור שאני אוהב לספר כי נראה לי שיש בצידו מוסר השכל חשוב, אם כי לא ברור - שאני באופן אישי נכנסתי בזמנו למסיבת-הפתיחה של הדאנג'ן החדש לא רק בלי דרס-קוד - כי אני וכנודע באופן עקרוני נגד הפלאברה המטופשת של הדרס-קוד ובאופן כללי יותר אני גם אנטי כול "המגפה השחורה" וסרת-הטעם שהתחום חטף מתישהו, כי עד הפורטיז לפחות האסתטקיה שלו הייתה מעולה - ובכן לא סתם בלי הדרס-קוד-זיבי נכנסתי למסיבה אלא גם עם כמה-וכמה ג'ויינטים - וואחד בומרז ! - וגם עם מבחנת קראק דה-לוקסוס - וזו הייתה הפעם האחרונה בחיי שעישנתי את עשן האלים-שנפלו העכור הזה. ומה שלא הורג מחשל...(:
כמו שנכנסתי למועדון - גם אבל לא רק בגלל המוזיקה הדאונרית הרגילה שמנוגנת במסיבות הללו - הרגשתי כאילו נקלעתי לחלום בלהות אסתטי בחזקת 12 שאינך יכול להתעורר ממנו, כאשר שלל עורבניות שחרחרות קיפצו ורקדו סביבי מטר על מטר כשהן מתחננות לאיזו כאפה מצלצלת. ברוב ייאושי התיישבתי איפשהו באמצע המועדון והדלקתי בהפגנתיות את מבחנת הקראק - "לאור יום" מה שנקרא... וגם אז איש לא העיר לי על כך דבר, מה שמלמד יותר מכול כמובן על הבורות החוגגת את עצמה והבלתי אחראית לחלוטין השוררת במחוזותיינו סביב התחום האקדמי של סמי הרחוב ושל כול שאר הממתקים המעלים אותך באוב.
מתישהו - לאחר שגם מצצתי בהפגנתיות מהבומרז באמצע המועדון - חטפתי כמובן ת'מאנצ'יז וניגשתי לבאר, והתיישבתי עליו מתוך כוונה לברר האם ומה בכלל יש פה לאכול או לשתות היום. וכמו שאני מתיישב ניגשת לעברי בטפיפה עצבאנית אחת ממלכות-הבית, כפי שהן נקראות לרוב במחוזותיינו - אשר כפי שהיא נחקקה בזכרוני נראתה לי מבחינת המראה החיצוני שלה כמו איזו מין גירסה נשית של ולדימיר פוטין נבל-העל - והשעינה את העבד לדוגמא-ולמופת שלה על הבאר, הפשילה את מכנסיו, והתחילה לדחוף את אצבעה הולדימיר פוטינית הארוכה הישר לתוך עכוזו חזור-ודחוף, והיא עבדה - כמו שאומרים בעדינות - "מלוכלך".
"עבדה מלוכלך"...
אמרתי לה בעדינות: " בובה, זה לא בא לי טוב, בחיאת דינק. אני רוצה לבדוק מה יש פה לאכול, אז לכי תעשי את זה במקום אחר."
בתגובה קיבלתי חזרה איזה מין רבע הימהום שמינית הנהימה ועוד שמינית הנביחה שלא הבנתי ממנו חצי מילה ובמבטא רוסית כבד.
אמרתי לה - וייאמר להגנתי שלא הייתי בדיוק שפוי - "בובה, גם המבטא הרוסי הכבד שלך לא בא לי טוב."
והתפתחה לה שם סצנה קטנטנה ובלתי מזיקה, אך במציאות הרוחות כידוע נרגעות במהירות - וזאת בניגוד לפורום האשפתות, אשר נראה כרגע כמו מערכת החינוך המרוסקת שלנו הדלה במשאבים אנושיים ודלה גם בכול דבר אחר - והן אכן נרגעו הרוחות חיש-קל וכולנו התפייסנו והשלמנו באהבה רבה, והערב נמשך לו מעדנות ועל מי מנוחות ובאותה הדרך הרגילה במסיבות הללו, כלומר הדרך של "החלום ושברו " (:
אבל כדי להבין את הסיפור שבאמת רציתי לספר היום על הבחור אבי "תאוריית הפרוייקט" דרושה לנו איזו הקדמה קצרה כי הוא התרחש אי-אז בימי התום של אמצע הניינטיז בואכה רצח רבין או קצת אחריו - כבר קשה לי היום למקם את הזיכרון על ציר הזמן - כי יותר מדי יין ויותר מדי שירים, אז פלא שאנחנו בכלל עדיין בחיים (: - אבל אלו היו הימים של טרום מהפכת-האינטרנט כאשר עדיין לא הייתה שום סצנה וגם הדאנג'ן הישן עוד לא נפתח וכולי. ובאותם ימים של תום, מקום העלייה לרגל או המכה של האנשים שרצו לחקור את מיניותם הסאדו-מזוכיסטית היה בין השאר חנות-הסקס המיתולוגית "קופידון" - כי בעל החנות - יהודה שמו, שהיה נראה כמו שועל ג'ינג'י שמנמן וחביב למדי ואדם נוח לבריות ובלתי מזיק בסךהכול - ואשר בתו הצעירה והחיננית הייתה מוכרת בחנות - ואף יש לה פה ניק שלא נחשוף אותו כמובן והוא ממילא כבר לא פעיל - היה מבין החלוצים הראשונים שהתחיל להביא לארץ את כול הקלאסיקות של סרטי הפורנו של השליטה הנשית והגברית, ואף לכתוב עליהם כול מיני תאורים מילוליים ארכניים שכוונתם הייתה לעשות לך ת'חשק להחליף את הקלטת ( הוא ראה בעצמו מעין דוסטוייבסקי חדש, הייתי אומר ). הקלטות של הסאדו מזוכיזם היו מסתיימות תמיד בסיפרה 1 - 1001, 1011 וכך הלאה - והיו בהם תמיד 4 סרטים שהיו מסודרים בסדר מזגזג - סרט שליטה גברית - ולאחריו סרט שליטה נשית - וכך הלאה.
ולכן, ולו ומהסיבה הזאת ממש אני זוקף - לזכותו או לחובתו של הבחור זה כבר תלוי בנקודת המבט או ביום שבו השאלה נשאלת - וחוץ מאשר לילדותי העשוקה כמובן - את הסלט שקשוקה הפנטזמטי עצום-המימדים שיש לי היום בתוך מוחי היקר והקודייח.
הקיק שלו בחיים היה אגב לנסות להביכייני, ובכול פעם שהייתי בא לחנות - שהייתה לרוב גדושה בערב-רב של אנשים אשר היו רכונים כמו בנות יענה מעל הקלסרים עם התאורים המילוליים של הקלטות, סמוקים מרוב מבוכה בהיותם לדוגמא - ורק לדוגמא - מחפשים במעגלים איזה סרט גייז פנימיות אנגלי עם סרגלים (: - ובכן כשהייתי נכנס לחנות הוא היה מקבל את פני בשאגה עליזה כדי שכולם ירימו את ראשם לרגע מן הקלסרים ויסתכלו עליי :
" הו פור גוד ! שלום לך, הרבה זמן לא ראינו אותך פה ! " (:
נו נו...
לאחר מכן כדי להוסיף שמן למדורה הוא גם היה שם בכוונה את הקלטת שהחזרתי בתוך מכשיר וידאו שהיה מחובר לטלביזיה קטנה שהייתה אף היא גלויה לעיני כול - בתירוץ שהוא רוצה לבדוק שהחזרתי את הקלטת שלמה ולא פגומה - עלאק! - ותמיד - וזה היה ממש השיא - הוא היה מנסה באובססיביות לנחש מה בא לי לראות היום ולנסות לקלוע לטעם שלי.
ואני תמיד הייתי אומר לו: " נו יהודה תעזוב אותי במנוחה יא ממזר, ותן לי לחפש בעצמי מה בא לי היום."
אבל בזכותו בין השאר פיתחתי די מהר עור של פיל אציל ומפיל, כי אמרתי לעצמי "זין אני נותן לשועל הג'ינגי הזה להביכייניי."
בכול מקרה חבריי באותה תקופה - ובתוכם גם הברנש האהוב והמדובר - היו נוהגים להחליף ממני קלטות כי הם רצו לחסוך לעצמם את כול מסע הייסורים הזה, המנוולים העצלנים והקטנים האלו - עד שהתייאשתי מהנוהג הזה והפסקתי אותו באחת מפני שהם היו באים אליי לאחר-מכן בטענות על איכות הסרטים, ואני נאלצתי לומר להם " מה אתה רוצה מחיי חומד ? מה נראה לך אני ביימתי אותם ? לך תביים בעצמך פורנו. ומעכשיו גם.. " המשכתי ורק מכיוון שלא היה לסוף לטענות הללו וכול אחד מהם רצה סרט בתוצרת אישית שיקלע לטעמו ובול לפוני - " אתם גם תלכו להחליף ולבחור את הקלטות שלכם בעצמכם."
אבל באחד מביקוריו של אביר " תאוריית הפרוייקט" בארץ - שבהם הוא תמיד היה מתנחל בדירתי - ואני התגוררתי אז בשכונת הדר יוסף - ביקור שאליו הוא הגיע כשהוא עטוי זקן עבות בסגנון רובינזון קרוזו לאחר איזו הרפתקת ל.ס.ד משונה באוניברסיטת סטנפורד, ועד היום האמת אין לי שמץ של מושג מדוע הוא גידל אותו ולכו תבינו בניאדם - וכרגיל בביקורים הללו שהיו נמשכים כמה שבועות ושבהם הוא היה כאמור מתנחל בדירתי והופך אותה לדיר אווזי בר ושפנשפני ניסוי וחזירי בית - הוא ביקש ערב אחד - ממש באותו הערב שבו הוא נחת בג'אט לג אטומי - וביקש יפה יש לציין - ללכת לחדר השינה ולהביא ביד על הסרטים שלי.
ואני לא יכולתי לסרב.
הוא הלך אפוא לחדר השינה. בסלון ישבנו אני ועוד חבר יקר מפז אחר - היום פסיכולוג במקצועו יש לומר - והקשבנו למוזיקה מופלאה ועישנו ושתינו ושוחננו, ואולי גם ריחמנו על עצמנו קצת, כי שנינו היינו אז אחרי פרידות קורעות לב.
ובכן בחלוף לה איזו חצי שעה של אוננות אינטנסיבית שבה הבחור שכב כמו גו'ק הפוך על הגב ואונן כמו פגע רגע אמיתי על מיטתי - אנחנו שומעים פתאום שנינו מחדר השינה צעקות התפעלות בלתי רגילות מצד הבחור - שגם היה כמובן לא רק מחוק מהתחת מסוטול של ג'אט-לג אלא גם על סוטול כבד ביותר של אלכוהול וגראס - שנשמעו ממש כך :
" זה סקורסזה! זה ברגמן ! זה פליני ! זה קופולה! זה דה פלמה! זה אנטוניוני ! " וכיוצ"ב שמות של במאים שהיו כנראה בעיניו באותה התקופה בטח השמנא-והסלתא והעילית והעידית של העשייה הקולנועית האיכותית.
ובאותו הרגע אני אמרתי לעצמי כך:
"המממ...
ואמממ...
והממממ...
וכן !
וזין על עקרון הפרטיות המקודש ! "
כי נהייתי סקרן עד מאד ורציתי לדעת מה לכול הרוחות העיף לבחור ככה את המוח.
ומייד לקחתי את עצמי בקלילות של איילה ופתחתי באחת את הדלת הסגורה של חדר השינה כדי לראות במה דברים אמורים.
ומה היה החיזיון שנגלה לעיני ?
ובכן בטלביזיה רץ לו קטע מתוך אחד הסרטים של חברת LEDA פרודקשן - "אתם זוכרים את השירים", כן ? - אותם הסרטים הידועים עם סגנון השליטה-הנשית הקשה והתותחי וחסר-הרחמים של הדרום של ארה"ב - "קלאסיקה מודרנית" כמו שנוהגים לומר בגלגל"צ (: - ובקטע נראתה אחת מכוכבניות הסרטים הללו בועלת גברבר עדין-נפש ושבור-גב בעכוזו החמדמד בכול החנדעלך הידועים זה-מכבר של הסטראפ-און, ולא זו בלבד אלא שהסטראפאון המיושן לא היה חגור טוב למותניה העבים של הכוכבנית, והתנדנד והתנתק ממושבו ללא הרף והיא הייתה צריכה לחזור ולסדר אותו כל הזמן.
נו מה יש להגיד, ממש סקורסזה !
אבל זו הייתה כנראה הפעם הראשונה שבה עצם הדימוי המנטלי או עצם האפשרות נחת על מוחו כרעם ביום בהיר ועורר בו הד נפשי שעלה ממעמקי הבאר העמוקה של הלא-מודע שלו וממרתפיו החשוכים והציף אותו בהתפעלות בלתי נשכחת ובאותן "צמרמורות עונג ידועות."
הבחור היום הוא מרצה-על באוניברסיטת קולומביה, ובעל תשוקה אמתית למחקר המדעי וגם נהנה ממתת-אל של כישרון אמתי ויוצא דופן לחשיבה בהירה ולפתרון בעיות מתמטיות סופר-מסובכות, ומאמרים שלו מתפרסמים חדשות לבקרים בירחונים המדעיים הכי נחשבים בתחום הביולוגיה המולקורית והגנטיקה של האוכלוסיות.
אז מה יש להגיד, רבותיי וגבירותיי, פשוט ביולוגיה מולקולרית לפארצוף!
* הפוסט הזה מוקדש באופן אישי לכפוף שזכה בהקדשה האישית הזו והרוויח אותה ביושר בזכות אחת מתגובות "הסדיזם המנטלי של המזוכיסט" הדי רגילות שלו, תגובה שהוא הגיב לי פה היום כפרה עליו, ורק כדי ששנתו תהיה ערבה עליו הלילה, עם או בלי "הסכין בין השיניים" (:
ולמי שטרם הספיק לקרוא עדיין את "כול כתבי כפוף" - ו"תמשיך לכתוב - יהיה טוב" - בואו ואסכם לכם אותם בקצרה ובאהבה רבה.
וכפוף, אתה חייב להודות שמה שיבוא להלן הוא פשוט חידוד מדוד ביותר - ובכן המסר הכללי של כפוף אל האומה הוא היפוך וכיפוף של המסר המפורסם של וונדה שהיה כידוע : "מאזוך רימה אותי".
אלא הוא : " וונדה רימתה אותי." (:
וזה מסר שמאזוך עליו השלום - אחד משני אבות-האומה הסאדו-מזוכיסטית כמובן - לא היה מעז להעלות על דל שפתיו, כי הוא נראה לי ידע היטב מי ביים את ההצגה, מה שנקרא.
ומכיון שלדעתו של כפוף עצם קיומה של "המרשעת" הוא מעשה-פלסתר אונטולוגי - כלומר שהיא אינה קיימת - וגם וממילא -וכפי שכולנו יודעים היטב - גם "הרשע" הוא פיקציה כלובית וקריקטורה אנושית ( כי רשעים היו אולי בגרמניה הנאצית והמן היה רשע ) והוא אינו קיים לא אי-שם ולא אי-כאן, אלא רק במוחה הקודח של הנערה - עלינו כולנו להסיק לפי כפוף את המסקנות המתבקשות מכך, ולהפסיק לקשקש בביצים, ויפה שעה אחת קודם ואולי אפילו שעתיים, ולקחת אחת ולתאמידד את "הסכין בין השיניים" ולחזור אל החיים שבורי-החלומות שלנו כמו גברים, ישר אל תוך מלחמת-החפירות בכול אותן השוחות הידועות של הייאוש הקושי והאכזבה. אבל כמו גברים. ומה יש לך לומר להגנתך ? (:
אבל אנחנו בעדו כפרה עליו. ובכול פעם שעליתי לקרוא את אחת מתגובותיו בפורום-האשפתות, אני מוכרח לומר עם יד על הלב, וזאת על אף שהוא לעולם לא יקבל כמובן אפילו רבע לייק, וזאת בגלל תרבות הלייקים הקלוקלת כמובן, שאף פעם לא קרה לי עוד שהתאכזבתי, ותמיד לפחות חייכתי. והיו אף כמה פעמים שממש ציחקתי לי בקול
ליל מנוחה וחלומות פז