ואני אף פעם לא הצלחתי להבין איך בעצם ולכול השדים והרוחות נערות שמחזיקות מעצמן פמיניסטיות דגולות יכולות לדבר בשבחו של הערבי, כאשר מצבן של הנשים - ועל ההומואים בואו לא נדבר אפילו כרגע - בעזה או ביו"ש הוא מבין הגרועים והמדורדרים ביותר בעולם כרגע, ודיכוי המיניות הנשית בשטחים הוא מעל ומעבר לכול דמיון ממש.
ואני קובע חד משמעית - ואני אומר זאת בתור מי שמכיר את עזה כנראה יותר טוב ממה שהוא מכיר את ת"א ועל רמת הסנטימ של התצ"אות וגם את כול מחנות הפליטים ברצועה וגם את רמאללה ושכם והוליך חיילים להזדיין במקומות האלו במקום להינות מהחיים שלהם, ושוב ושוב ועוד פעם אחת - ופעם שלישית גלידה - ובכן אני קובע חד משמעית שכול עוד הנשים הערביות לא ייקחו את עצמן בידיים ולא ינערו מעל מעיל הנשמה האפרורי שלהן את הדיכוי של הזכר המוסלמי השעיר והאלים -וינערו אותו מעליהן כמו כינה ארורה - שלום לצערי הרב לא הולך להיות פה.
כי המון תלוי לעצם העניין הזה - וככה זה כמו תמיד, ולתאמידד - בתנועות שחרור האישה. ובאמת ובתמים ובלי טיפת צחוק שהכול או לפחות המון בסיכוי לשלום בר-קיימא, ולא בחתימה על איזו חתיכת נייר שהיא עבודת-אוננות בעיניים היפות שלי - ושלום-עכשיו ואז עוד מלחמה אחר-כך - תלוי בעניין הזה.
ולאור אחת מהתגובות שקיבלתי אני חפץ להבהיר את מה שהיא כול הפואנטה של הפוסט הזה. הסיכוי לשלום ומצבן של הנשים בעולם הערבי אינם שני דברים בלתי תלויים בעיני. מהפכת שחרור האישה - אחרי אלפי שנות דיכוי - הייתה ככל הנראה המהפכה החברתית החשובה ביותר בעיני במאה ה-20. ואני באמת ובתמים מאמין שחברה פטריארכלית שבה האישה ומיניותה מדוכאים תהיה בהכרח ובאין ברירה אחרת חברה אלימה ומיליטנטית, שבה זכרים קופי-אדם במקום להיות עסוקים כול הזמן בשאלה מי זכר אלפא בלהקה ומי בטא וגמא או דלתא וכולי, או בשאלה למי יש בולבול יותר גדול, יהיו חייבים גם מעת לעת להיות עסוקים כתחליף לכך גם במלחמות וברצח הדדי חסר תועלת. באמת ובתמים.
ולאללה אכבר יש הכי גדול, וזה ידוע (:
וכותב שורות אלו מחזיק מעצמו שוחר שלום גדול ביותר, ותנו צ'אנס לשלום ובטח ואיזו שאלה בכלל ואפילו אם יש רבע סיכוי לשמינית הצ'אנס אני בעד, והוא גם יודע שכול הפרוייקט הענק של התלמוד והמשנה כולו נחתם במשפט הבלתי-נשכח הבא:
" ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לעמו, חוץ מן השלום."
אז איך אם כך - ולכול השדים והרוחות - אני שואל - איך נערות שמחזיקות מעצמן פמיניסטיות דגולות מדברות בשבחו של הערבי, כאשר הן כבר היו צריכות מזמן לומר את האמת ובמיוחד לאחיותיהן הערביות, והיא - שככה זה לא יכול להימשך.
