זה היה לפני כשלוש שנים כמדומני באחד מהלילות החמים להחריד של הקיץ, כאשר מצאתי את עצמי כבר די שתוי באחד מהפאבים הלא נעימים של ת"א - וממש כמו שקורה לך במסיבות "הקהילה" המחולטרות הרי שאין כידוע בכול העולם כולו כמו הבעסה שנופלת עלייך בפאבים של ת"א. אתה אשכרה לא יודע מאיפה היא נופלת עלייך. לא מהכסאות עם ריפודי הסקיי, לא מהספות האדומות, לא מהברמנית הסטודנטית החייכנית, שכבר יש לה בעיית שתייה אחושרמוטה אבל היא עדיין מכחישה את זה... וכגודל הבעסה שנופלת עליך בהם, כך גם גודל הפור של השתייה שאתה צריך לקחת כדי להתמודד איתה.
בכל מקרה, קרוב אליי ישב בלילה ההוא בחור בעל מראה בוהמייני-ארטיסטי, אף הוא שתוי אבל במידה, שפצח עימי בשיחה. התיישבתי לידו, ואמרתי לו באותה התלהבות מדבקת ותשוקה לחיים שהיא סימן ההיכר שלי : "בוהמיין ! בוא נכתוב שירה ספונטאנית ביחד! אתה יודע מה זאת שירה ספונטאנית? זה הולך ככה. אתה כותב משפט, אני כותב משפט, ככה על המקום ! " אחרי שהחלפנו כמה-וכמה משפטים על מפית, כתבתי לו את השורה הבאה - "ומהי המשמעות של אהבה? ", ואז העברתי לו את המפית ואמרתי לו " קדימה בוהמיין! תענה לי. מה המשמעות של אהבה בעיניך ?"
הבוהמיין חייך אליי, חשב רגע, ואז רשם לי על המפית את המשפט הבא: " אהבה יוצרת אמנות גדולה".
העפתי מבט בוחן על השיר שכתבנו ביחד ואמרתי לו: "אם ככה, אז לא אהבנו מספיק הלילה..." (:
למותר לציין כמובן שזה בגדול גם מה שקורה לרוב כאשר אנשים בכלוב מחליטים משום מה לכתוב פוסטים ביחד(:
ובוקר טוב בוקר אור, וסופ"ש רגוע-ופרוע. וכמובן וכמו תאמידד, אל תעשו בו שום דבר שאני לא הייתי עושה. ואל תדאגו, זה משאיר לכם כל כך הרבה אופציות (:
