לפני 9 שנים. 2 בנובמבר 2015 בשעה 9:01
" אם אני משתכר, אני נעשה צמא...אם אני מחייך, המסכה נסדקת...אם אני בוכה, אני רק ילד....אם אני זוכר, אני משקר....אם אני מת, המוות נגמר...אם אני חי, המוות רק התחיל..."
"בלוז מקסיקני" / ג'ק קוראק
ובלילה חלמתי עלינו בטיול מחוף לחוף בארה"ב, אני ואת וג'ק קוראק במושב האחורי וגם פו הדב ישב לידו מבסוט מהחיים כמו אלוהים, וכול מועדוני הג'ז של ניו אורלינס, ועברנו דרך כול מיני פרברים הכי מנותקים במערב התיכון, עם אנשים מקבילים באלכסון, ועברנו דרך נופים של חלום, וכול העולם היה מגרש המשחקים שלנו, ואני הייתי פנתר במרתף ואת היית חשופת לב וחשופת כתף, וכל מה שהיה לנו להציע לעולם זה רק את הבלבול שלנו, אבל הלכנו לבלות יחד כמה שעות טובות עם כול מי שרק היה מוכן להאיר לנו פנים או להדליק לנו עיניים, ועשינו איתם אינספור חניות ביניים, כפי שעשינו תמיד בעקבות אנשים שעניינו אותנו, מפני שבני האדם ואין ספק בכלל שבני האדם היחידים בשבילנו הם המטורפים, מטורפים לחיות, לדבר, לגלות, לחשוף, לדעת, להבחין, בכול הפרטים להבחין, ואז גם להבין, מטורפים מספיק לשיר, מטורפים להיגאל, משתוקקים להכול בו זמנית... בוערים, בוערים, בוערים... בוערים פנימה בשלהבת לבנה לבנה... סובלים, סובלים, סובלים... והיינו קרועים ממוזיקה של סמטאות אחוריות, ומגראפיטיז בגטאות, והיו המון מכונות תקליטים עם שירים מפעם וקופסאות מטבעות של שרותים ציבוריים, וכל כך נהנו להשתגע וכל כך נהנו מכל הדברים שקורים ומתהפכים ונדפקים, והיינו מטורפים מרוב צחוק ופרצופים מוזרים, וכול מיני נוכלים ששומרים על פרופיל נמוך ומנסים למכור לך כול מיני שמונצעס כמו בודהה מחרסינה או מנדרינה עם אנגינה או דולר לרבע גרם ופיברקנו להם על המקום כול מיני סיפורים על עצמנו, ואהבנו להיות מסטולים אם אנחנו בכלל הולכים להיות מסטולים וקילו עשב סוג אלף-אלף וכול מיני קומבינות אידיאליות ושרמוטות הומוסקסואליות ונערות קריירה אינדבידואליות, ועשינו כל לילה כול לילה סקס במכונית כמו אריות בסוגר, ובמאמר מוסגר גם קראנו תיגר, ולא היה לנו איכפת יותר מי פה ילד ומי פה מבוגר, אבל כול הזמן הייתה באוויר איזו זוועה על-טבעית שעמדה להתגשם ופחדנו שיבוא יום ונתעורר והסיוט לא ייפסק, אז היינו חייבים לעשן קצת אופיום ליחידי סגולה, כי אופיום מביא לחלומות פז, במיוחד אם זו הפעם הראשונה שלך, ככה אמרתי לך, אבל כול התכונות הגרועות של אמריקה התחילו להתנקז לנו לתוך המכונית ולתוך הורידים, ובכול זאת חיכינו עדיין שהסימנים יהיו נכונים, כן בנאדם, מאניינה מאניינה, חכה שהסימנים יהיו הנכונים, כי ככה אתה עוד תסתבך עם החוק ולא בצחוק, וכול הזמן היו לנו צרות עם המכונית שכול הזמן התחממה לנו, כי היא יצאה ממש כמונו דפקט מהמפעל, וכשהתעוררתי הייתי שוב בלב תל-אביב, חצי שנה לפני האביב, ונזכרתי איך כול מה שאמרנו אז כל כך הכאיב, אבל אמרתי לעצמי שעולם אסור להתייאש, ונזכרתי איך כול המילים שאז אמרנו פצעו כמו חיצים כמו חיצים, אבל באביב אהבות חדשות כבר גדלות על העצים, אהבות חדשות גדלות על העצים..
צהריים יפים
