לפני 9 שנים. 9 בנובמבר 2015 בשעה 11:47
"...אני יודע שבטח לא תאמינו לי, ושכול זה יישמע לכם אולי על-טבעי, וקרוב לוודאי שתחשבו שאני משיגנע, אבל אני נשבע לכם בספר התורה שכול מה שאספר להלן הוא אמת לאמיתה, אמת שלא יכולתי עוד לשמור בתוכי בסוד אחרי כול השנים הללו. כי מאז ועד היום עשיתי עוד מאות בריתות, אבל דבר כזה מוזר עוד לא קרה לי. אבל ביום השמיני ללידתו של התינוק פור גוד, כאשר הוריו הביאוהו אליי כשה לעולה - את התינוק החמדמד וסמוק-הטוסיק הזה אוף-כזה-חמוד-פשוט-למות - ואיזה נצנוץ ציוני היה לו בעיניים ! - הוא הרים את ראשו לרגע מהעריסה ולחש על אוזני כך - ובשפת המבוגרים ממש ! - ועוד באותו הרגע ידעתי שזה לא הגלגול הראשון שלו בעולמנו :
"רבי, אתה יכול אולי להגניב לי איזו זריקת מורפיום דה-לוקסוס לפני שאת יורד לי על הבולבול עם המנצ'טה הכירורגית שלך ?"
"על מה אתה מדבר לכול הרוחות, תינוקי? " שאלתי אותו בהפתעה.
" לא בשביל הכאב, רבי, כמו בשביל הסוטול. אתה מבין אותי ? ואם אפשר אז הרואין. או הכי טוב דילאודיד ( *הרואין הוא נגזרת סינטתית החזקה פי 12 בערך מהמורפיום והדילאודיד פי 24, והסוטול בהתאם. )
"לא תינוק, אני מצטער," עניתי לו בקול הבס החרוך והסוגסטיבי שלי, " אנחנו באופן מסורתי נוהגים לעשות את זה על יבש. הבכי הצרחות והכאב, חמוד, הם חלק אינטגלרי מהחוויה. ולא מוותרים עליהן לרוב בשום מחיר."
"נו טוב שיהיה, " הוא מלמל, "יהודים מתים על כאב. כבר התרגלנו."
"אם אתה כזה תינוק חכם," אמרתי לו, "ואתה כבר בגילך מדבר בשפת המבוגרים, בוא ואספר לך כבר בהזדמנות החגיגית הזו שהברית נקראת ברית-מילה מפני שבמילים כרת הקב"ה את ברית-האהבה שלו עם עמנו, ובמילים הוא ברא את העולם הזה. ומפני שלמילים יש המון כוח. וכפי שציוונו בזמנו משה רבנו עליו השלום, 'הסירו את עורלת לבככם'. "
" אני יודע רבי. אבל למה שלא תספר לי קצת על ג' הקליפות הטמאות של העורלה. זה קטע מעניין. בוא, בוא תעוף על זה קצת..."
" כן תינוק. אז ככה. לפי הזוהר הקדוש קיימות בעורלת הבולבול המקורי ג' קליפות טמאות, שאין להן תקנה לעולם ולכן צריך להסירן, והן שייכות לחוק הנחש הקדמוני שצורתו אף היא צורת הבולבול, ושלושת קיפולי העור הגועליים הללו שתכף נוריד לך עם המנצ'טה מקורן בקליפת נוגה שממנה מגיחה גם לילית השרלילית, והן לפי סדרן נקראות, שים לב טוב: "רוח סערה" ; ענן גדול" ; ו"אש מתלקחת". ואנו יודעים עליהן מתוך החזון שראה הנביא יחזקאל כפרה עליו במרכבה, שם נאמר "רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב."
"אה-הא " אמר לי התינוק החכם.
אבל מי ידע אז - מי ידע ? - שהתינוק הלז עוד יביא אותה בתחילה ובשחר נעוריו באוננות אינטנסיבית רוויה בדמיונות פלאיים - וזאת על אף קיצוץ ג' הקליפות הטמאות - ולאחר מכן ישחק אותה בסקס ונילי ובסקס סאדומזוכיסטי באין-מפריע וכאילו אין מחר וכאילו פה זה 'ימי פומפיי האחרונים', ואף יבזבז את מרבית חייו בתוך רוחות-הסערה של התשוקה, ובענני הספק הגדולים שהיו באים לאחריהן, וכמובן שגם באותה האש-המתלקחת של הריבים עם הנקבות שאף הם בלתי נמנעים כידוע לכול יודעי הח"ןדעלך. אילו רק הייתי יודע בזמנו שכול זה עוד עתיד להתרחש, אני אומר לכם עם יד על הלב, אולי הייתי מוותר מראש על כול הנוהל, והייתי אומר להוריו שישאירו לתינוק את הנחש הקדמוני הקטן שלו כפי שהוא. כי בינינו, מה בכלל היה הטעם בכול זה ?"
ובאמת , כשהוריו לקחו אותו ממני לאחר שקיצצתי לו בנטיעות, הוא עוד לחש אליי מתוך העריסה ובקול שהלך והתרחק והתעמעמם כמו באפקט של פיידינג-אאוט :
" דה ז' וו ....
דה ז'ה וו...
דה ז' וו..." (:
צהריים יפים(:
