בחורף הזה יקיאו מי הגשמים נחשולים של שכונות עוני על גדות הערים המוארות
וישטפו אל המדרכות נערות רזות וחיוורות
שחיות לבדן במגדל השן שלהן ויש להן המון כסף ויש להן את כל המשקאות בבר
והן מגרדות את עורן בקוצים שגדלו על הגבעולים של פרחי הבר
וכולנו נשאל, כולנו
מה קרה לאהבה שידענו?
כן בלילות הקרים, אם אני אהיה מיוחם
אני אשרוף את כול הסודות שלנו כדי שיהיה לי חם.
אבל אם מתישהו תתעייף מעצמך, תתעייף מלהכיר עוד בחורה ועוד בחורה
ותגלה שכמו כולן גם הילדה הקטנה שלך כבר גדלה
אתה יכול לקרוא לי
אני אחכה לך תמיד קצת אחרי המקום שקוראים לו 'התחלה'
איתי בנאדם, אני נשבע, איתי יהיה לך בזבוז זמן נפלא
נוכל לבהות בעננים עם אוהבים וליצנים.
אוי מה אני חולם?
על רכבת איטית שמתגלגלת מהמזרח אל מקום שנקרא עדן
ואני מרגיש גאה ומתעופף-ברוח כמו עצים על המישור
והאור פה, אלוהים, האור. כל כך הרבה אור.
ובמקום הזה שנקרא עדן בני אדם כבר לא בתחרות
וקול של איש זר מדבר איתי על חופש ועל חירות
אבל זה נראה כאילו שוב עשיתי משהו והכל השתבש
כי כול האנשים החלולים ממלאים גם את עדן
וכול הנשמות העירומות שוב מתחילות להתלבש
ובכן האיש הזר אומר לי, "אני כאן מפני שטעמתי
את הפרי של מישהו אחר."
אז אחרי שהתברר לה מה שהתברר
היא אהבה אותו פי עשר יותר, פי עשר
יותר, וזה באמת לא עניינו של אף אחד
אם היא תלך או תישאר.
ליל מנוחה וחלומות פז
