'נוטר הטינה' היה אחד השולטים הותיקים בסצנה. השולט הזה היה בקטע של ויברציות ואנרגיות ותזונה נכונה, והיה מכריח ת'בחורות שלו לבלוע את זיוני השכל שלו, ובאותה הזדמנות גם מבזה את המין הנשי. הוא לא הפסיק לשפר את התאוריות שלו, והיה דופק לבחורות שלו חידונים, ואם הן לא זכרו מילה במילה את השיעורים שלו ואת הירידות שלו על ההגיון ועל צלם האנושות, הוא היה מאיים לעזוב אותן.
"עכשיו בייבי, תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב. אני מוכן לתת לך, אבל אם את לא רוצה לקחת אז חבל על הזמן של שנינו.."
כל מי שלא הסכים איתו היה אידיוט בעיניו. הוא היה אוהב להעלות זכרונות נוסטלגיים ומשעממים-רצח על "תור הזהב" של הבדס"מ שהיה בארץ כשהוא היה צעיר. הוא קרא לעצמו "נוטר הטינה" כי הוא גילה שהבחורות שלו נדלקות מינית כשהוא כועס עליהן, ולכן היה כועס מתוך פרנציפ על כל דבר ועל כל עניין. היתה לו דיעה מוצקה בכל נושא ונושא: איזה תחתונים הכי בריא לבחורה ללבוש, מתי היא צריכה לשתות מים, איך לנגב את התחת. היה לו פרצוף אדום ומבריק עם אף ענק, ועיניים קטנות ואדומות שהיו נדלקות בכל פעם שהביט באישה ונכבות בכל פעם שהביט בכול דבר אחר. היו לו גם כתפיים רחבות להפליא, על גבול המפלצתיות. רוב הזמן הוא היה האדם המשעמם ביותר עלי אדמות - עד כדי כך הוא היה משעמם שלא פעם ולא פעמיים הבחורות שלו היו נרדמות לו באמצע סשן - אבל כשהוא היה מעשן גראס - הוא טען שזה מקשר אותו עם שדות כבידה על-כחולים - הוא היה שוכח את עצמו, והקפיץ התפוס במוחו היה משתחרר קצת. ואז לשם-שינוי היית ממש יכול ליהנות בחברתו. אמנם לא היה לו יותר מדי שכל בקודקודו, נגיד ככה, והדרך היחידה שהוא גילה בחייו כדי לשלוט בעצמו הייתה להיאטם בפני כול רעיון חדש - כי לאמת, אתם מבינים, הייתה נטייה לערער אותו בצ'יק - אבל על גראס זה יכול היה להיות ממש עונג צרוף לשמוע אותו מזיין בשכל.
"בודהא ? בחייך פור גוד, סתם נרקומן שבניקור של הסוטול עלה על הפוזה של התנוחת-לוטוס, ותפס לי מונופול על הקטע של השאנטי. מוחמד? אתה צוחק עלי ? כולה פנטזיה של לשכת המסחר במכה. וחכה ותראה איך פרסומאי מצרי מתרומם שגמר את הקריירה עוד יכתוב את פרק ההמשך לזיבולי המוח האלו. את מה שקונפוציוס אמר אתה יכול לשים ביחד עם כיפה אדומה ושבעת הגמדים. לאו צה? מחקו אותו מזמן. קוהלת ? טיפוס מבאס תחת. הבחור בדכאון קליני, תשמע לי, אבל לא רוצה לקחת כדורים, קולט ? רבי נחמן ? אם מוכרחים להיות שמייח אז למה הוא תמיד היה עצוב, אתה יכול להסביר לי את הנקודה הזאת ? די כבר עם כל הקדושים הסכריניים האלה עם המבט הסובל והמבוהל כאילו מישהו מזיין אותם בתחת והם משתדלים לא לשים לב. ולמה אנחנו צריכים לתת לאיזה ארטיסט סוג ז' להגיד לנו מהם החיים? אני יודע הכי טוב מכולם ! וסמוך עליי ! ואני מספיק זמן בשואו-ביזנס ועוד לא הסתבכתי אפילו פעם אחת עם החוק. ואתה לא מאמין כמה הסצנה פה הייתה נהדרת לפני עשרים שנה. ואיזה שולטים אמתיים היו פה. אחד אחד! והם ידעו שליטה אמתית מהי. ונתיבה בן יהודה וגולדה מאיר הכוסית ודן בן אמוץ, ופעם הייתי ופעם עשיתי. ואוח היו זמנים.." ואחרי נאומים מהסוג הזה הוא היה מעיף מבט על אחת הבחורות שלו שהתחננו תמיד לקצת צומי, והיה אומר להן: " החיים הם בית ספר וכל חוויה היא שיעור. אז עכשיו תגידי לי, בייבי, מה הלקח שלמדת היום ושלא תשכחי מחר ? ולמה אכלת היום יותר ממאה קלוריות? ומתי עשית חוקן פעם אחרונה? " (:
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש. וגשום (:
