לפני 8 שנים. 22 בנובמבר 2015 בשעה 18:33
פעם אחת לפני כעשור נסעתי עם איזו נערה רבת-קסם למסיבת טבע שהתקיימה באיזה יער. שנינו התארגנו על אוהל מדוגם ובסוף הלילה, מאושר מהמוזיקה הנפלאה, יצאתי לבדי לעשות טיול קטן ביער. הייתי כבר דלוק מהסרטים על פטריית פסילוסייבין - והפטרייה ידועה ביכולתה להעביר אותך לאזורי-קיום שבהם מתרחשים ארועים בלתי מסתברים - והייתי כבר כל-כך באחדות אחת עם ההוויה והטבע ועם הזרימה של הטאו, שבאיזו קרחת יער קטנה נעמדתי על מקומי, פרשתי את ידיי לצדדים, והמוני פרפרים באו והתיישבו על זרועי ! וגם יצורים מעופפים אחרים. מלא בהתפעלות מעצמי חזרתי מייד לאוהל ובאותה טוואסיות שהוא סימן-ההיכר שלי אמרתי לנערה, שרק רצתה כבר לישון כפיות, משהו כזה :"נערה! בואי תראי איך אני השליט של הטבע, אדון הדאו, ואיך כמו הקוסם מרלין אני רק צריך לבקש שמשהו שיקרה - והוא קורה."
הנערה נעצה בי מבט ציני וספקני - היא נמנתה עם המבקרים המחמירים שלי, אתם מבינים ? - ולא ניאותה לקום. אבל אני התעקשתי ולא וויתרתי לה וגררתי אותה איתי לקרחת היער הקטנה. וכשהגענו אליה נעמדתי שוב במרכזה, פרשתי את ידיי לצדדים, ואמרתי בקול שקט ובוטח:
" פרפריי היער, בואו אליי! "
וכמובן, כלום לא קרה.
חזרתי עוד פעם בקול שקט ובוטח על דבריי: "פרפרי היער, בואו אלי! "
וכלום לא קרה.
ואז הנערה נחרה אליי בבוז כך: "פור גוד, אני מרחמת עלייך." (:
ואז היא המשיכה: "והייתי אפילו מרחמת עלייך עוד יותר, אם לא היית כל כך מדאיג אותי." (:
אבל זה נכון וזה קרה והפרפרים באמת התיישבו על ידי. אז מה המסקנה שלי מכול זה ואיך ניתן להסביר זאת ? החטא כמו תמיד הוא גאווה. כאשר האגו מתערב, או החשק לעשות רושם, או הרצון להביס את יריביך או להוכיח למבקרייך שהם טעו, זה נהרס. זה דבר כל כך עדין, הקסם. ןלכן זה קורה רק כשאתה לבד. אנחנו עדיין לא מספיק טהורים בכדי לחלוק את זה עם הזולת.
וכמובן, ערב כחול עמוק (:
