לפני 8 שנים. 2 בפברואר 2016 בשעה 8:49
בואו נתחיל הפעם מהסוף ולא מההתחלה.
היא פתחה את ליבה, ונתנה את כול כולה,
לבחור שאמר לה שהוא הורג כול דבר שהוא אוהב
והוא גם יהרוג אותה.
וכולם אמרו ישר בהתחלה,
שום דבר כבר לעולם לא יהיה איתו בסדר
אבל היא לא שידרה איתם על אותו התדר.
היא רק פתחה את סגור-ליבה, וזרקה את דאגותיה מאחורי גבה,
כמו שהן החזיקו בה לפני-כן כל כך חזק בחשכה. והוא אחז בידה וסירק את שיערה, ואמר לה: "כול חיי נלחמתי לעשות את המיטב מגורל כל כך, כל כך,
כל כך רע..."
" אבל כל המלחמות שלךָ לא הובילו אותך לשום מקום, אם שום-מקום זה פה איתי. אז למה שלא תיכנע ותמסור לי את הלב ? יש דרכים אחרות להרוג את הכאב. כי אתה יכול להמשיך עם כול המלחמות שלך לנצח. אבל גם אם תהרוג כול דבר שאתה אוהב, אתה לעולם לא תנצח.
אתה חזק יותר מכול החומות שאתה מנסה לבנות סביבך, מכול חומה וחומה. ואני אומרת לך את זה אפילו שאני יודעת שהנשמה שלך כל כך, כל כך,
כל כך פרומה...
גם לי יש חולשות וספקות. ובכול פעם שאנחנו מתעוררים מההזיה החושנית שלנו, אני מופתעת שאתה מדבר על האהבה שלנו ברצינות כזאת.
אני שונאת אותך, כי אני כל כך אוהבת אותך, תראה אותי זאת אני. ואני לא מצליחה להבין למה גם כשאתה רך אליי אתה חייב להיות כל כך שטני ? אז בוא נביט הבוקר ישר אל תוך השמש העולה. ונתחיל הפעם מהסוף, ולא מההתחלה. "
ובוקר טוב בוקר אור, יום חדש