לפני 8 שנים. 22 במרץ 2016 בשעה 8:09
יש לי שכנה שהיא אישה די מבוגרת כבר אבל עדיין מתוקתקת טיפ-טופ מכף רגל ועד ראש, תמיד מאורגנת על עצמה במניקור ופדיקור - אישה משכילה, ורבלית מאוד, מודעת לעצמה - פשוט אישה קלאסית!
ויש מי שיאמרו, ההפך ממרבית בנות-האתר היקרות שלנו (:
ולפני זמן-מה כאשר קיטרתי בפניה על צרותיי עם נשים, היא סיפרה לי סיפור קטן על עצמה, שאני אחלוק פה אתכם בשמחה.
ובכן לפני שנים רבות בעלה היה נוהג לקום מוקדם ולסדר את השולחן לארוחת-הבוקר, והרעיון שלו לגבי איך צריך להיראות השולחן היה להעיף עליו את הסכו"ם בערבובייה כאילו זה קלפי-משחק, פה-מזלג ושם-סכין - והיא כאמור אישה עם רגישות אסתטית מאוד גבוהה - אסתטיקה קלאסית כזאת - וזה פשוט הוציא אותה מדעתה....
ובכול פעם שהיא הייתה מתיישבת אל השולחן ליבה היה מתכווץ באיזה מין קווץ' של "אוי לא, אדוני ישמור... "
ובעלה היה מין בחור ציוני כזה של "יאללה שבי כבר לאכול, ואל תעשי לי עניינים, צריך לצאת לעבודה."
אבל היא כבר ידעה מספיק על החיים או כבר הייתה מספיק מודעת לעצמה כדי שלא פשוט לקפוץ איתו לאיזו מריבת סוף-העולם ולהגיד לו איך הוא *חייב* לסדר את השולחן, והיא ישבה עם עצמה והרהרה על זה למשך איזה זמן.
וכמה שבועות אחר-כך היא התעוררה בבוקר, ושוב הסכו"ם היה זרוק על השולחן בערבובייה, פה-מזלג ושם-סכין. אבל פתאום זה כבר לא כל-כך הפריע לה, וזה היה נראה לה בסך-הכול בסדר, ולא הייתה שום ריאקטיביות מצידה, והיא אמרה לעצמה:
" זה בעלי. זה בעלי ! וזה למה התחתנתי איתו. כי הוא לא כמוני. זה מי שהוא."
והיא ראתה את היופי במי שהוא. היא ראתה את זה, כן ?
ובבוקר למחרת כשהיא קמה, היא ראתה את בעלה - ומבלי שהיא אמרה לו על-כך דבר! - מסדר את הסכו"ם, כול כלי במקומו הראוי...
עכשיו אני לא יודע מה אפשר להסיק מכול זה, או מה בדיוק מוסר-ההשכל של הסיפור, אבל למרות-זאת הוא נראה לי חשוב מאין-כמותו לכול בנותיינו היקרות, ובעיקר לכול המכורות-לדרמות וחובבות-הריבים מבינהן (:
ובוקר טוב בוקר אור, יום חדש. וחג פורים שמח!