לפני 8 שנים. 5 באפריל 2016 בשעה 4:39
ב"ספר המתים הטיבטי" אני קורא אתמול שקיימים שישה מישורי מציאות: אלים, דמויי אלים (או שדים), חיות, בני אדם, רוחות רעבות, גיהנום.
כול מציאות נובעת ועולה מתוך רגש שלילי דומיננטי אחד: מציאות האלים נובעת מרגש הגאווה, מציאות השדים מהקנאה, מציאות החיות מהבערות, מציאות בני האדם מהתשוקה, מציאות הרוחות הרעבות מהחמדנות, ומציאות הגיהנום מהכעס.
המציאות לפי הבודהיזם-הטיבטי היא תמיד אותה המציאות, אבל האיכות שלה נקבעת על ידי מערך הרגשות המסויים שלנו. והם משתמשים בדוגמה מסורתית כדי להמחיש זאת. שש ישויות שונות נפגשות על גדת נהר. האדם שבחבורה רואה את הנהר כמקום שניתן לרחוץ בו ולהרוות בו את הצמא, הדג רואה בו בית, השדים רואים בו נשק, האלים נקטר, הרוחות הרעבות רואות בו מוגלה ודם מזוהם, והיצורים ממציאות הגיהנום מדמים את המים ללבה רותחת. המים הם אותם המים, אך הם נתפסים בדרכים שונות לגמרי ואפילו סותרות.
למותר לציין שגם בכלוב אנו מוצאים את כול ששת מישורי המציאות הללו.
א. האלים.
מכיון שהרגש הדומיננטי במערך הרגשי שלהם הוא הגאווה, שהיא המחסום הגדול ביותר בדרך לידע וחכמה, ומכיוון שהמציאות שלהם נטולת כאב וסבל, שרק הם מעוררים אותנו להתפתחות, הבודהיסטים רואים במציאות האלים כזו שנידונה לניוון וכליה.
פעם אחת לפני כמה שנים, בלילה אפל ומר במיוחד, יצאתי לאיזו מסיבת קהילה מחולטרת שהתקיימה כמדומני במועדון הברסקו בת"א. ובעודי יושב על הבר, ניגש אלי מישהו - נער כרסתן ומוכה-יגון עם מבט שהיה נראה לי נטול כול בינה ועם לוק של מוכר פיצוחים בתחנה המרכזית של עפולה, אבל שעלה טיפ-טופ על כול התחפושת המגוחכת של העור השחור והניטים והסתובב עם איזה שוט משורוול שהיה נעוץ לו בחגורה - ושאל אותי, כמקובל במסיבות הללו, מה הניק שלי. עניתי לו, ושאלתי אותו בחזרה מתוך נימוס את אותה השאלה. ובלי למצמץ הוא ענה לי ברצינות תהומית: "אני זאוס מלך האלים."(:
וזו הייתה כמובן רק דוגמה קיצונית בלבד. אבל יש גם את אפרודיטה, ונוס, דמטר, אפולו, ארטמיס, אתנה... ממש את כול הפנתאון של האלים האולימפיים, וגם את תור ואודין והאלים הסקנדינביים, ומה לא...
ב. החיות.
במדרגה התחתונה ביותר של החיות נמצאות כמובן הבהמות גסות-הרוח חסרות הכבוד-המינימלי ורכלניות-האשפתות. ושומר נפשו יירחק, ודי לחכימא.
הרבה למעלה מהן נמצאים הכלבלב רקסי, הכלבה דיקסי, החתולונת מיצי וכיוצ"ב... וגם הזאבים הדולפינים האריות הנמרים והקופים, שבינהם גם תוכל למצוא - אם-כי לעתים נדירות - גם בני אדם אמתיים ושווים.
ג. על השדים אכולי-הקנאה, הרוחות-הרעבות והחמדניות (שלמרות התסכול המיני הקוסמו-דמוני שלהם עדיין ימשיכו לשלוח מאות הודעות קופי פייסט לכול דיכפין), וגם על יצוריי-הגיהנום שהכעס והטינה עושים בהם שמות - על כול אלו נרחיב את הדיבור בהזדמנות אחרת, גם כי הם ראויים לפוסט נפרד, אבל בעיקר מפני שהיום קצר והמלאכה מרובה (:
המיסטיקן הטיבטי הנודע טרטון סוגיאל היה אוהב לומר שהוא אינו מתרשם במיוחד מאדם המסוגל להפוך את הרצפה לתקרה או את האש למים. נס אמיתי, הוא היה אומר, הוא אם אדם יכול להשתחרר ולו מרגש שלילי אחד ויחיד...
וכולנו ילדים של החיים.
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.
