לפני 8 שנים. 10 במאי 2016 בשעה 5:39
צייד-בכלוב הוא כמובן מושג די אוקסימורוני. קצת כמו שטן בגן-עדן, נניח, או כמו חלב-שחור...
מכול מקום, מין המפורסמות הוא ריבוי הציידים הדגולים (לפחות בעיני עצמם) המשחרים לטרף בכלוב-הברזל בזיקפה מתמדת ובתסכול אינסופי, ממש כאריות מיוחמים בסוגר.
בקרב חוקרי אבולוציה ידוע כבר שנים המודל המתמטי הנפלא - הקרוי בעגה המקצועית "קו-אבולוציה" - אשר מראה-ומדגים כיצד התפתחות המוח(והתודעה) של הטורף מתרחשת בד-בבד עם התפתחות המוח(והתודעה) של הטרף.
כי כדי להיות צייד טוב - כמו חתולי-הבר הגדולים שבטבע ושאר טורפי-העל - אתה חייב ללמוד לחשוב כמו הטרף, לצפות את תנועותיו, להיות מסוגל לדמיין את מהלכיו...
אני חוזר: כדי להיות צייד טוב, אתה חייב ללמוד לחשוב כמו הטרף.
ואשר על כן, מנקודת מבט אבולוציונית טהורה, כול אותם ציידים שאוהבים להתפאר בכך שהם גבריים מכף רגל ועד ראש (במובן הסטראוטיפי של המונח כמובן) ואינם "מחוברים לצד הנשי שלהם" - מעידים על עצמם בעצם שהם ציידים גרועים ולא-יוצלחים.
כנ"ל מקובלת בקרב הפליאואונוטולוגים( חוקרי הפרה-היסטוריה של האדם) ההשערה שהשפה התפתחה יותר בקרב הנשים הלקטניות מאשר בקרב הגברים הציידים-הדגולים. שכן בעוד שצייד דורש ממך בעיקר תכונות כמו סבלנות סטואית(לשבת ולחכות במשך שעות בדריכות ובשקט במחבוא וכדומה) ואז ברגע הנכון לתקוף את הטרף בכול כוחותייך ובריכוז-שיא, ליקוט מזון דורש ממך תכונות אחרות לגמרי. ומכיוון שיש גבול לכמות המזון שכול אישה לבדה יכולה להביא איתה למחנה, יש יתרון גדול לשבטים שבהם לקטנית חיננית תהיה מסוגלת לומר לאחותה(החיננית פחות):
"אחותי, את לא תאמיני מה מצאתי! אם תלכי עד הנהר תוכלי לראות ליד מפל-המים שיח גדול שהעלים שלו צהובים. לכי מאה מטר צפונה ממנו, ותמצאי עץ עם המון פאפאיות עתירות-קלוריות..."
ויש האומרים שמאז שהן המציאו את השפה, הנשים, הן גם לא הפסיקו לפטפט.
ובעיקר לרכל, הקצ'קעס...(:
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.