לפני 8 שנים. 12 במאי 2016 בשעה 6:06
אני אוהב את דלת-העץ שלך, ואני לא רוצה לעזוב הלילה,
אפילו שאני יודע שמאחוריה יש תהום.
אם הייתי יכול למשול על הלילה הזה,
לא הייתי נותן לו להפוך ליום.
אני אוהב את הדרך שבה את מרגישה,
ואיך את עוברת את כול הבוקר שיכורה.
אני אף פעם לא רציתי להיות סוהר,
אבל כול מה שאני יודע
יהפוך כבר את הגוף שלך להיות זוהר.
ואיך את עוברת את כול הבוקר שיכורה.
אני אף פעם לא רציתי להיות סוהר,
אבל כול מה שאני יודע
יהפוך כבר את הגוף שלך להיות זוהר.
ואני יכול בקלות להתמסטל ממך
ואני אוהב את התינוקיות המחוספסת שלך
ואני לא מתפלל בבתי-כנסת
ואין לי מקומות פולחן
והשפיות שלי איננה משהו מאובחן.
אבל יש לי טרוריסטים בלב, והם קורעים לי ת'צורה.
הם שואלים אותי, "האם יכול להיות שכולנו מלאכים שנפלו? נפלו משום שלא רצו להאמין שכלום הוא כלום? ולכן נולדו לתוך עולם שבו הם יאבדו את כול מה שניתן להם ואת כול מה שישיגו? וחרף כול סוגי המאמצים שהם יעשו כדי לשמור על זה? הם יאבדו את עלומיהם, כמו גם את הוריהם אהוביהם וחבריהם, ולבסוף גם את חייהם שלהם, והכול רק כדי שהם יוכלו לראות את זה? שכלום הוא באמת כלום?"
יש לי טרוריסטים בלב,
והם קורעים לי ת'צורה.
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.
