לפי המסופר בברית-החדשה כאשר הביאו לפני ישוע אישה נואפת, ממש כמו אלו המסתובבות בכלוב והן רבות כחול אשר על שפת הים, אישה אשר נתפסה בעצם האקט ובעיצומו של האקשן, והזכירו לו את דברי התורה ביחס אליה, ושאלוהו מה דינה, ישב הוא וכתב על החול כמו לא שמע אותם בכלל. לבסוף, לכשדחקו בו לענות, הביט אליהם ואמר:" מי מכם איש חף מעוון, וישליך עליה את האבן הראשונה..."
אוח, איזה נער סקסי ומואר הוא היה !
בזמנו הייתי נוהג בחופשים להשכיר לי מדי פעם חדר במנזר היפה והשליו נוטרדם דה ציון שבשכונת עין-כרם בי"ם, ואני לא אשכח איך פעם ירדתי לגינה וראיתי במו-עיני כמה נזירות שבוזות מהחיים - הן תמיד נראות קצת שבוזות מהחיים, האמת - שכרעו על ברכיהן ומלמלו אל השמיים מתוך שכנוע פנימי עמוק את התפילה:
Domine, non sum dignus ( שפירושה "אלוהי, איני כדאי"; או "אלוהיי, איני ראויה לאהבה"...)
ותחליטו אתם עד-כמה הרוח הנוצרית הזאת של "איני ראויה לאהבה" מתארת נאמנה את רוחן של נערות-הכלוב הקדושות שלנו. האמת היא כנראה שיש בינהן כאלו הסבורות שהן ראויות ליותר אהבה מכפי שיש לכול העולם הזה להעניק להן, ואחרות אשר כמו הנזירות הללו סבורות שהן אף-פעם אינן ראויות לה. ויש גם את כול גווני-הביניים ואת כול החי-והצומח. ניטשה אומר על הדת הנוצרית שהיא "הדת שמבטיחה הכי הרבה, אבל מקיימת הכי מעט." ועוד הוא אומר על ישוע, שהוא היה "הנוצרי הראשון והאחרון"... כי מאז ועד היום איש לא הצליח לחיות כמוהו. יודעי ח"ןדעלך אשר קראו את הברית-החדשה כבר יודעים ודאי שישוע הוסיף עוד דיבר בנוסף על עשרת-הדיברות שלנו, דיבר שהנוצרים מכנים אותו "הדיבר ה-11" או "המצווה החדשה" או לרוב פשוט "The last commandment ". הוא מצווה עליו "בסעודה האחרונה", כשהוא נפרד מתלמידיו ויודע שהוא הולך למות ולהיצלב בעדם; ובתמורה לקיום המצווה הוא מבטיח להשאיר להם לאחר לכתו את המתנה של "רוח הקודש".
והמצווה הבלתי-אפשרית הזו הינה: "אתם מצווים מיום זה ואילך לאהוב את כול בני האדם כפי שאני אהבתי אתכם."
כפי שאני אהבתי אתכם...
והוא כאמור הולך למות ולהיצלב בעדם. וזה כבר לא ה-"ואהבת לרעך כמוך" שלנו - שאף הוא קשה מספיק וקשה עד בלי די. אלא זו כבר ליגה אחרת לגמרי של אהבה. ומכיון שניטשה צודק בכך שלא היה כנראה אפילו נוצרי אחד שהצליח לקיים את המצווה הזו מאז ועד ימינו - אולי מישהו כמו פרנסיקוס מאסיזי, ואף הוא בדוחק רב - הם כולם כידוע שונאים את עצמם, הנוצרים, במידה כזאת או אחרת ומי יותר ומי פחות, ובעקיפין כמובן גם שונאים אותנו על כך שהבאנו לעולם את הנער הזה והפלנו עליהם את התיק הזה על הראש. כי ישוע הרי נולד ומת יהודי, לימד ודיבר ליהודים, ואפילו לא ידע שהוא מייסד דת חדשה.
אך אין תימה על כך שהעולם הנוצרי - והכנסייה הקאתולית במיוחד - הפכו ברבות הימים, בגלל כול האיסורים וכול החרדות הקוסמו-דמוניות שלהם מפני המיניות ונסיונותיהם הנואלים לדכאה, להיות צלחת-הפטרי של הסטיות-המיניות. ואני בספק רב אם אתר-הכלוב הנתעב היה בכלל בא לעולם ורואה אור יום אלמלא פועלה ההיסטורי והמפוקפק של הכנסייה הנוצרית. שכן כפי שמדגים באופן משכנע למדי מישל פוקו בספרו "תולדות המיניות", כאשר אתה מנסה לדכא תשוקה - ודמיינו לצורך העניין שאתם מפעילים על משהו כוח, מלמעלה למטה - או חוסמים את דרכו של צמח-מטפס לעבר האור - כול מה שיקרה, או כול מה שתצליחו לעשות, הוא רק לגרום לו לסטות - לסטות במובן המילולי של המונח, לא השיפוטי-והמוסרי - כלומר לסטות מדרכו כדי למצוא לו אפיקים להתגשם; ממש כמו הצמח המטפס בדוגמא שנתתי אשר יסטה מכיוון צמיחתו המקורי כדי לעקוף את המחסום שהצבתם בדרכו ולהצליח להגיע אל אור השמש.
לא מזמן נעצר בסקוטלנד כומר פדופיל בשם האב פאלאנגן - אחד מאלה שלא היו כותבים 'ילדים' בסעיף-הגבולות בפרופיל, כן ? - שנראה כמו אוהב-בריות שמנמן טוב-לב ובלתי-מזיק(הם תמיד נראים ככה, האמת), אבל בתכלס היה חתיכת בנזונה מרושע על-באמת, שאהב למצוץ לפרחי-הכמורה שלו. כמו מרבית הכמרים, האמת.
ובאחד הדיונים במשפטו הוא אמר להגנתו את המילים האלמותיות הבאות: “אני כל-כך אוהב לראות אותם נהנים! כי אין דבר כזה ילד רע...” (:
צהריים מוארים. ויום שישי, את יודעת...
