לפני 8 שנים. 6 ביוני 2016 בשעה 14:58
אצל מרבית בני האדם, ואני בתוכם, ובודאי אצל כול מי שבחר להירשם לאתר הזה, מתקיימת איזושהי סתירה - חזקה יותר או פחות - בין שני הזרמים הנפשיים של האהבה והתשוקה.
וכול זה ברור כשמש, ואין כול טעם להכחיש את העובדה הזו, מפני שהנוסחה שמגדירה כנראה את עצם מהותו של הסאדו-מזוכיזם הוא שאת או אתה משתוקקים לדברים שאינכם אוהבים.
אף אחד אינו אוהב שמכים אותו, מתעלמים ממנו, מתאכזרים אליו, מתנשאים מעליו, משפילים אותו, דורכים עליו, יורקים עליו, משתינים עליו (ואני יכול להמשיך ולהמשיך, הרשימה היא ארוכה וידועה). וגם אף אחד אינו אוהב להכות, להשפיל, להתעלל וכולי וכולי. אבל אנחנו יכולים להידלק מזה מינית, ולכן גם להשתוקק לזה.
תכונות כגון גאוותנות, דעתנות, יהירות, אכזריות, קשיחות-לב, אטימות, אדישות וכולי הן תכונות-אישיות אשר מחוץ להקשר העניינים הארוטי או 'הסשני' הן תכונות שאינן אהיבות. וזו לשון המעטה. הן אינן אהיבות, ושלא יספרו לכם אחרת. אלו תכונות-אישיות דוחות או פגמי-אופי.
הפתרון השכיח ביותר לבעיה הזו, של הסתירה בין שני הזרמים-הנפשיים של האהבה והתשוקה, בכלוב וגם מחוצה לו, הוא הפתרון שנקרא לו לצורך הדיון הפתרון של "החיים-הכפולים" - שבו האדם מפצל בין שני הזרמים הנפשיים הללו.
כך לדוגמא תהיה לנו מישהי שבבית היא נשואה לגבר תומך ואוהב שאיתו היא תנהל קשר שקט ובטוח של רוך וחיבה אבל מחוץ לנישואין יהיה לה קשר עם איזה "רשע", נגיד ככה, שבו היא תתן ביטוי לתשוקה שלה; או גבר שבבית תהיה לו אישה רכה ואוהבת אבל פעם בשבוע הוא ילך למלכה-בתשלום כדי שתשפיט אותו (או שהוא יחפש בנרות איזו מלכה-חינמית בכלוב); או גבר שמול אישתו בבית הוא יהיה עדין ומתחשב, ואפילו כנוע, אבל יחפש לו בכלוב מישהי לפרוק איתה את הצדדים היותר אלימים ואגרסיביים במיניות שלו.
אין לי שום דבר נגד הפתרון הזה, וכול הוריאציות הקטנות עליו, בכול השינויים המתחייבים ובכול חילופי האנימה והאנימוס, ואני לחלוטין לא שיפוטי עכשיו, ואני רוצה להדגיש את זה לפני שאני ממשיך. כול אחד שיעשה תמיד רק מה שעובד בשבילו. אנשים בוחרים בדרך חיים מסויימת ממיליון ואחת סיבות, שחלקן גם סיבות טובות. וכול אחד רשאי לחיות את חייו אדון לעצמו. אני כותב רק על עצמי.
כי אני באופן אישי - וכך זה אצלי כבר שנים רבות, אני את החקירה של המיניות שלי התחלתי מוקדם בחיים - מתעניין על המישור הרומנטי או הזוגי רק(ואך-ורק)בקשרים שבהם מתקיימים שני הזרמים הנפשיים הללו, כלומר קשרים שבהם אתה יכול להשתוקק ולאהוב את אותו האדם.
אבל מניסיוני האישי - העשיר אך המר, והקשיבו בנים למוסר אביכם(: - אין כמעט אתגר גדול יותר שאתה יכול להעמיד בפני חיי הזוגיות שלך. כי זה הרי לא מקרה שהפתרון של החיים-הכפולים הוא כה שכיח. זה לא דבר של מה בכך להצליח למזג לאורך זמן בין שני הזרמים-הנפשיים הללו. כי יש בינהם כאמור סתירה. וסתירה אמתית.
וזו גם הסיבה לכך שקשרים שהבסיס שלהם יהיה קודם-כול התאמה או תשוקה מינית, קשרים שכמותם נרקמים בכלוב חדשות לבקרים - ושנעדרים מהם מרכיבים חיוניים אחרים כגון שותפות-גורל, חברות, אהבה, שפה-משותפת, חיבה והערכה אמתיים, תחומי ענין משותפים וכך-הלאה - מחזיקים מעמד לרוב כל-כך, כל-כך, מעט זמן. עד-כדי גיחוך לעתים...
יש לי חברה אמתית אחת מהאתר הזה שאמרה לי לא מזמן שזו נראית לה טיפשות לחפש את הכול בקשר עם אדם אחד.
אבל אני לא מחפש הכול. "רק" אהבה ותשוקה (:
קשרים על המישור הרומנטי שבהם אחד המרכיבים הזה חסר, נוטים לשעמם אותי די מהר. ואני כבר יודע את זה, כי אני כאמור את ההשתלמות שלי התחלתי מוקדם בחיים.
סאדו-מזוכיזם תמיד היה עבורי במיטבו - כאשר מערים אותו נכון ובמידה אל תוך חיי-היומיום ומשחקים אותו בצורה יצירתית - הדרך הכי טובה שנתקלתי בה עד-כה לשמור על האש של התשוקה חיה ובוערת לאורך זמן בתוך קשר.
כי איך נראה לרוב הגרף של התשוקה בקשר שהוא ונילי לגמרי - כולנו, אני חושב, יודעים מצויין. אתה מכיר מישהי והתשוקה נדלקת ומרקיעה שחקים בתחילה, כי הכול חדש ומרגש, אבל מהר מאוד, ברגע שמאבדים את החידוש ואת גורם ההפתעה וכולי, היא דועכת.
והסאדו-מזוכיזם הוא הפתרון היחידי שמצאתי בינתיים לבעיה הזו, פתרון אשר לוקח את התשוקה לעומק... לעומק, ולא לרוחב כמו הפתרונות הידועים האחרים - עוד בחורות, בגידות, חילופי-זוגות וכולי.
לפני זמן מה ישבתי ערב אחד באיזה בית-קפה על המלך ג'ורג', ולידי ישב זוג בדייט הראשון שלו. הסתכלתי בעניין בשפת-הגוף שלהם, ולא יכולתי שלא לשים לב לסתירה המהממת שהתקיימה בין העולם שמעל השולחן לזה שמתחתיו. מעל השולחן הבחור הצעיר הביט בבחורה בעניין רב, בעיניים כלות ואוהבות; אבל מתחת לשולחן הוא נדנד את רגליו בכזאת עצבנות, שהיה ברור שאין לו אפילו טיפת עניין במה שהיא מספרת ושהוא כבר מת לעוף משם.
תמיד תשימו לב לעולם שמתחת לשולחנות, בנות. שלא יעבדו עליכן, אה ?...
היום אחר-הצהריים חזרתי מהעבודה, והדברים החלו לפתע להתגלגל בתוכי בקלילות רבה, וחשבתי על מליון דברים בבת אחת. הרגשתי בפנים כמו קטיפה. הרגשה נהדרת שנמשכה בערך שעה. נזרקתי על המיטה, והכול נעלם מראשי בשקט, ובאה עלי שלווה גדולה.
אתה לא יכול אולי לנקות את כול הטינופת מהבטן, ואתה אולי גם אף-פעם לא תצליח לנצח את כול השדים שלך, אבל אלוהים, יש רגעים שבהם אני פוגש בתוכי שלווה כה גדולה, כה גדולה, שרק אדם נוירוטי לגמרי היה יכול להפנות לה עורף.
כן ממי. כי לפני שאת משחקת לנו אותה הסאדו-מזוכיסטית של המילניום...לרקוד בוגי את כבר יודעת ? וערב נהדר, ערב כחול-עמוק (:
