לפני 8 שנים. 9 ביוני 2016 בשעה 6:27
אני צריך אישה שהיא פעמיים בת גילי,
עם מזג עדין, כועס ואצילי.
נצנוצים של אור באפלה,
ברקים ורעמים בתיק-היד שלה.
אנחנו נעבור ביחד על ספר-הספרים,
ונשבור בו את כול אחד מהחוקים.
יש לי הרגשה, והיא לא הולכת לשום מקום,
אני זקוק לנס, בכול יום.
אני צריך אישה שגבוהה ממני בשני ראשים,
לבושה כמו עורב, ילדת כול הלילות החדשים.
נרות בוערים בכחול,
ופנים מצויירות כמו במכחול.
ואם היא כבר מכירה את כול המילים הגסות,
אנחנו נתייעץ עם הרוחות ואולי נדע מה לעשות.
אני נשבע לכם, צריך דינמיט כדי להקים אותי היום מהמיטה,
יותר מדי מהכול, ואפילו זה כבר לא מספיק איתה.
תאמינו למה שאני אומר, זה אולי נורא ואיום,
אבל כולנו זקוקים לנס, בכול יום.
כפי שכבר סיפרתי פעם כמדומני, אני כתבתי לא-מזמן בגראפיטי כחלחל מעל שולחן-הכתיבה שלי את המשפט: *זה עתה התרחש נס*. רק כדי להזכיר לעצמי. כי ניסים, למען האמת, מתרחשים כול העת. אנחנו רק לא שמים לב אליהם. או שאנחנו לוקחים אותם כמובנים מאליהם. ובוקר טוב בוקר אור, יום חדש.
