לפני 8 שנים. 1 ביולי 2016 בשעה 4:37
הבוקר עליתי לקרוא את החדשות בכל מיני אתרים
וקראתי על המלחמות הקטנות של אנשים אחרים
הם אף פעם לא משתעממים או מתעייפים
כול המותשות וכול המותשים?
טוב מה הפלא אם הם לוקחים סמים ממריצים?
היום למשל הם לקחו את שלושת הממריצים הגדולים:
המלאכותיות, האכזריות והתמימות...
אז יצאתי לרחוב לקנות קצת חמימות.
ועל האי-תנועה במלך ג'ורג' נעמד עורך-דין אחד עם מגפון וצעק לתוכו באור השמש הזוהר: "זה כל-כך קל עכשיו, כל אחד יכול לתבוע כול אחד אחר! אז תנו לי להראות לכם איך כולנו יכולים להרוויח מהרגזנות הקטנונית שלכם, מהקנאה וצרות-העין, מהחוסר בנדיבות-לב, מהצער ומהכאב..."
והסיפור הזה כבר סופר בדרכים שונות
והתמונה הזו כבר צויירה בצבעים שונים
מכתבי-הקודש ועד לצהובונים:
הילד צעק: "זאב, זאב"
והזאב לא בא.
והזאב-בפנים צעק: "ילד, ילד"
והילד המבוהל התגייס לצבא.
אז חזרתי הביתה והיה לךְ מין כאב-לב הוליוודי כזה, ואמרת לי: האהבה תמיד גרמה לי להרגיש כל-כך לא בנוח, אף פעם לא יכולתי להירגע ולהיות פשוט אני, היא תמיד הרגישה לי כמו איזו מחלה מוזרה, אבל בבקשה, בבקשה, אתה פותח את לבי, אתה כן כן אתה, ואני די אוהבת את את מה שאתה עושה
אבל האם אתה מנוסֶה?
האם היית פעם מנוסֶה?
האם אי-פעם תהיה?
...
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.